257 וְלָמַדְנוּ בְּסוֹד הַסּוֹדוֹת, בְּתוֹךְ הַסּוֹדוֹת שֶׁל סִפְרוֹ שֶׁל שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ, הַפָּסוּק הַזֶּה שֶׁכָּתוּב (קהלת ד) וְשַׁבֵּחַ אֲנִי אֶת הַמֵּתִים שֶׁכְּבָר מֵתוּ, כֵּיוָן שֶׁכָּתוּב וְשַׁבֵּחַ אֲנִי אֶת הַמֵּתִים, לָמָּה שֶׁכְּבָר מֵתוּ? אֶלָּא שֶׁכְּבָר מֵתוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה בַּעֲבוֹדַת רִבּוֹנָם.

 258 וְשָׁם כָּתוּב, שְׁלֹשָׁה מְדוֹרִים עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַצַּדִּיקִים, אֶחָד (שֶׁזָּכוּ אוֹתָם צַדִּיקִים שֶׁלֹּא נֶאֶבְדוּ מֵהָעוֹלָם הַזֶּה, וְכָךְ צָרִיךְ) לְנַפְשׁוֹת אוֹתָם הַצַּדִּיקִים שֶׁלֹּא הִסְתַּלְּקוּ מֵהָעוֹלָם הַזֶּה וּמְצוּיִים בָּעוֹלָם הַזֶּה. וּכְשֶׁהָעוֹלָם צָרִיךְ רַחֲמִים, וְאוֹתָם הַחַיִּים יוֹשְׁבִים בְּצַעַר, הֵם מִתְפַּלְלִים עֲלֵיהֶם תְּפִלָּה, וְהוֹלְכִים וּמוֹדִיעִים אֶת הַדָּבָר לְאוֹתָם יְשֵׁנֵי חֶבְרוֹן, וּמִתְעוֹרְרִים וְנִכְנָסִים לְגַן הָעֵדֶן שֶׁל הָאָרֶץ, שֶׁשָּׁם רוּחוֹת הַצַּדִּיקִים מְלֻבָּשׁוֹת בְּעַטְרוֹת אוֹר, וּמִתְיָעֲצִים עִמָּם, וְגוֹזְרִים גְּזֵרָה, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה אֶת רְצוֹנָם וְחָס עַל הָעוֹלָם.

 259 וְאוֹתָן נַפְשׁוֹת הַצַּדִּיקִים נִמְצָאוֹת בָּעוֹלָם הַזֶּה לְהָגֵן עַל הַחַיִּים, וְזוֹ נִקְרֵאת נֶפֶשׁ, וְזוֹ לֹא מִסְתַּלֶּקֶת (נֶאֱבֶדֶת) מִן הָעוֹלָם הַזֶּה, וּמְצוּיָה בָּעוֹלָם הַזֶּה כְּדֵי לְהִסְתַּכֵּל וְלָדַעַת וּלְהָגֵן עַל הַדּוֹר. וְזֶהוּ שֶׁאָמְרוּ הַחֲבֵרִים, שֶׁהַמֵּתִים יוֹדְעִים בְּצַעֲרוֹ שֶׁל הָעוֹלָם. וְעֹנֶשׁ הָרְשָׁעִים שֶׁבָּאָרֶץ הוּא בָּזֶה, שֶׁכָּתוּב וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִיא מֵעַמֶּיהָ.