154 וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וגו'. רַבִּי בּוֹ אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, [בְּאוֹתָם הַיָּמִים] בְּאוֹתוֹ עוֹלָם שֶׁהוּא יָמִים, וְלֹא בָּעוֹלָם הַזֶּה שֶׁהוּא לַיְלָה. אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב, בְּאוֹתָם הָעוֹלָמוֹת שֶׁהֵם יָמִים, בְּאוֹתָם הַהֲנָאוֹת וְהַכִּסּוּפִים שֶׁהוּא נוֹחֵל. וַה' בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל. בְּאוֹתָהּ הַמִּשְׂרָה [נ''א הַמַּעֲשֵׂר] שֶׁנָּתַן לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִשְּׁמוֹ, שֶׁהִיא אוֹת הֵ''א, שֶׁבָּהּ נִבְרָא הָעוֹלָם.

 154 וְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וגו'. רַבִּי בּוֹ אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן (באותם הימים) בְּאוֹתוֹ הָעוֹלָם שֶׁהוּא יָמִים, וְלֹא בָּעוֹלָם הַזְּה שֶׁהוּא לַיְלָה. אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב בְּאוֹתָם הָעוֹלָמוֹת שֶׁהֵם יָמִים בְּאוֹתָם הַהֲנָאוֹת וְהַכִּסּוּפִין שֶׁהוּא נוֹחֵל: וַיְיָ בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל. בְּאוֹתוֹ הַמִּשְׂרָה (נ''א המעשר) שֶׁנָּתַן לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִשְּׁמוֹ, שֶׁהִיא אוֹת ה''א, שֶׁבּוֹ נִבְרָא הָעוֹלָם.

ve'avraham zaken ba bayamim vgv'. rabi bo amar rabi yochanan, [be'otam hayamim] be'oto olam shehu yamim, velo ba'olam hazzeh shehu laylah. amar rabi ya'akov, be'otam ha'olamot shehem yamim, be'otam hahana'ot vehakissufim shehu nochel. va'he berach et avraham bakol. be'otah hammisrah [n" hamma'aser] shennatan lo hakkadosh baruch hu mishemo, shehi ot he", shebah nivra ha'olam

ve'avraham zaken ba bayamim vgv'. rabi bo amar rabi yochanan (v'vtm hymym) be'oto ha'olam shehu yamim, velo ba'olam hazzeh shehu laylah. amar rabi ya'akov be'otam ha'olamot shehem yamim be'otam hahana'ot vehakissufin shehu nochel: va'adonay berach et avraham bakol. be'oto hammisrah (n'' hm'shr) shennatan lo hakkadosh baruch hu mishemo, shehi ot 'he', shebo nivra ha'olam

Translations & Notes

ואברהם זקן בא בימים. באותו העולם, שהוא ימים, כלומר אור, ולא בעוה"ז, שהוא לילה. בא בימים, ספירות העליונות שבעולם העליון, שהם אורות, ונקראים ימים. בא בימים, שבא באותם העולמות שהם נבחנים לימים, מטעם אותם ההנאות והכיסופים שהוא נוחל.
וה' ברך את אברהם. בכל, באותו המשרה, השררה, שנתן לו הקב"ה משמו, שהוא אות ה', שבו נברא העולם.

 155 וְלָמַדְנוּ, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, מטטרו''ן שַׂר הַפְּנִים, שֶׁהוּא נַעַר עֶבֶד מֵרַבּוֹ הָאָדוֹן הַמּוֹשֵׁל עָלָיו, מְמֻנֶּה עַל הַנְּשָׁמָה בְּכָל יוֹם לְהַסְפִּיק לָהּ מֵאוֹתוֹ הָאוֹר שֶׁנִּצְטַוָּה, וְהוּא עָתִיד לָקַחַת חֶשְׁבּוֹן פֶּתֶק בְּבָתֵּי הַקְּבָרוֹת מִדּוּמָה, וּלְהַרְאוֹת אוֹתוֹ לִפְנֵי רַבּוֹ, וְהוּא עָתִיד לַעֲשׂוֹת שְׂאוֹר אוֹתוֹ הָעֶצֶם תַּחַת הָאָרֶץ, לְתַקֵּן אֶת הַגּוּפוֹת וּלְקַיְּמָם בִּשְׁלֵמוּת שֶׁל גּוּף בְּלִי הַנְּשָׁמָה, [בִּזְמַן] שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁלַח אוֹתָהּ לִמְקוֹמָהּ.

 155 וְתַנְיָא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מטטרון שַׂר הַפָּנִים שֶׁהוּא נַעַר עֶבֶד מֵרַבּוֹ הָאָדוֹן הַמּוֹשֵׁל עָלָיו, מְמוּנֶּה עַל הַנְּשָׁמָה בְּכָל יוֹם לְהַסְפִּיק לָהּ מֵאוֹתוֹ הָאוֹר שֶׁנִּצְּטַוָּה, והוּא עָתִיד לְמֵיסַב חוּשְׁבַּן פִּתְקָא בְּבָתֵּי קִבְרֵי מִן דּוּמָה וּלְאַחֲזָאָה לֵיהּ קַמֵּי מָארֵיהּ, והוּא זַמִּין לְמֶעְבַּד חָמִיר הַהוּא גַּרְמָא תְּחוֹת אַרְעָא לְתַקָּנָא לְגוּפַיָיא וּלְקָיְימָא לוֹן בִּשְׁלֵימוּתָא דְּגוּפָא בְּלָא נִשְׁמָתָא (בזמנא) דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יְשַׁדַּר לָהּ לְאַתְרָהּ.

velamadnu, amar rabi yochanan, mttrv"n sar hapenim, shehu na'ar eved merabo ha'adon hammoshel alav, memunneh al hanneshamah bechal yom lehaspik lah me'oto ha'or shennitztavah, vehu atid lakachat cheshbon petek bevattei hakkevarot midumah, ulehar'ot oto lifnei rabo, vehu atid la'asot se'or oto ha'etzem tachat ha'aretz, letakken et hagufot ulekayemam bishlemut shel guf beli hanneshamah, [bizman] shehakkadosh baruch hu yishlach otah limkomah

vetanya amar rabi yochanan mttrvn sar hapanim shehu na'ar eved merabo ha'adon hammoshel alav, memunneh al hanneshamah bechal yom lehaspik lah me'oto ha'or shennitzetavah, vhu atid lemeisav chusheban pitka bevattei kivrei min dumah ule'achaza'ah leih kammei ma'reih, vhu zammin leme'bad chamir hahu garma techot ar'a letakkana legufayay ulekayeyma lon bishleimuta degufa bela nishmata (vzmn) dekudesha berich hu yeshadar lah le'atrah

Translations & Notes

מט"ט שר הפנים, שהוא נער, עבד מרבו, האדון המושל עליו. הוא ממונה על הנשמה, להשפיע לה בכל יום, מאותו אור שנצטווה להשפיע לה. והוא עתיד לקבל חשבון בכתב מבית הקברות, מיד דוּמָה, מכל גוף וגוף, ולהראותו לפני אדונו. והוא עתיד לעשות אותו העצם לוז, שְׂאוֹר לבנין הגוף, תחת הארץ, ולתקן את הגוף, ולהחיותו בשלמות הראוי אל גוף בלא נשמה. והקב"ה ישלח אח"כ הנשמה למקומה בגוף, אחר שבא לארץ ישראל.
וצריכים להבין היטב עניין העצם, הנשאר בהקבר ואינו נרקב. אשר אומר כאן, שהמלאך מט"ט עושה אותו שְׂאוֹר לבנין הגוף. העצם הזה נקרא לוז, ואינו נהנה ממאכל ומשקה, שהאדם אוכל ושותה. וע"כ אינו נרקב בקבר כשאר עצמות. וממנו חוזר ונבנה גוף האדם כשעומד לתחיית המתים. ויש להבין, למה נקרא לוז, ולמה אינו אוכל ושותה, ואינו נרקב בקבר, ומה יחוסו, שרק ממנו יבנה הגוף לעת התחייה.
וכבר נתבאר שאלו המוחין שהגוף מקבל בחייו, בקו אמצעי, הם הגורמים לו להירקב בקבר. ובכדי שתבין זה היטב, אביא לך מעניין יעקב ועשו. כי יעקב קו אמצעי, ועשו קו שמאל, שאינו כלול מימין. וכתוב, וַיָזֶד יעקב נזיד, כלומר המוחין, הנמשכים מקו אמצעי, שנקרא יעקב. ויבוא עשו מן השדה והוא עייף, ויאמר, הַלעיטֵני נא מן האדום האדום הזה. שרצה שקו האמצעי ישפיע לו המוחין שלו, אשר קו שמאל כלול בהם בימין, שמשם החיים.
אבל יעקב אמר לו, מִכְרָה כיום בכורתך לי. כי נודע שהמוחין דחכמה נמשכים בקו שמאל, שהוא בכורה וגדלות, וע"כ אינו רוצה להיכלל בימין, שהוא אור חסדים, הקטן הרבה ממנו. אבל התחתונים אינם יכולים לקבל הארת השמאל, מטרם התלבשותו בחסדים מקו ימין.
וע"כ עשו היה עייף. וכתוב, הנה אנוכי הולך למות ולמה זה לי בכורה. וע"כ מכר לו הבכורה. וכן, וַיִּבֶז את הבכורה, מחמת שהיה מוכרח לקבל מיעקב המוחין מהתכללות הימין. והינך מוצא, שעם קבלת עשו את המוחין דקו אמצעי, ביטל את הבכורה שלו, שהוא הארת החכמה משמאל בלי ימין. ולא עוד, אלא שביזה אותה, כי גילה דעתו שמהארת השמאל בא רק מוות, כמ"ש, הנה אנוכי הולך למות. ומהארת קו אמצעי באים החיים.
וכעין זה תקיש אל גוף האדם. כי כל גוף נפל תחת שליטת ס"מ, שׂרו של עשו, בעת החטא של עצה"ד, שמשם נגזר המיתה על הגוף. ושליטה זו היא זוהמת הנחש, שאינה סרה מגוף מטרם שנרקב בקבר. וע"כ הצדיקים מטהרים את גופם, הבא מכוח השמאל, עד שראוי לקבל את המוחין מקו האמצעי. ועם קבלת המוחין, נמצא הגוף שמבזה את הבכורה שלו, כמו עשו. ורושם מביזוי הזה, נשאר בגוף גם לאחר מיתה, עד שגורם לו ריקבון, שפירושו, ביטול גמור של כל כוח הקבלה שלו, עד שלא נשאר זכר ממנו.
אמנם לפי"ז קשה, איך אפשר עוד שיקום לתחיית המתים, כיוון שכבר נרקב. והעניין הוא, כמו שיש בקו שמאל ג"ר וו"ק, כן בגוף, שהוא המקבל ממנו, יש ג"כ ג"ר וו"ק. וכן בעשו היה ג"ר וו"ק, כלי לקבלת ג"ר וכלי לקבלת ו"ק. ונתבאר, שהמוחין דקו אמצעי שקיבל עשו, גרם לו לבזות את הבכורה, וכן גורמים לכל גוף שירקב בעפר.
אמנם המוחין הבאים מקו אמצעי, אינם אלא ו"ק דג"ר, ואין בהם כלום מג"ר דג"ר. ונמצא שרק הו"ק של עשו ביזו את הבכורה. כי נתגלה על ידם, שמקו שמאל בא המוות, ומקו אמצעי החיים. אבל הג"ר של עשו, שלא קיבלו כלום מהמוחין דיעקב, להיותם רק ו"ק דג"ר, א"כ נשארו תחת שליטת השמאל, ולא ביזו כלל את הבכורה. כי בין כך ובין כך מתו, כי קו אמצעי לא היה לו מה ליתן להם.
ועל דרך זה הגופים של כל אדם, אשר מסיבת המוחין שמקבלים בחיים, הם נרקבים בקבר. זהו דוקא לבחינת הכלים דו"ק של הגוף, שהם הנהנים מקו אמצעי. משא"כ הכלים דג"ר של הגוף, שלא נהנו מעולם מאלו המוחין דקו אמצעי, הם אינם נרקבים בקבר, כמ"ש בג"ר דעשו. וכיון שלא נהנו, ע"כ לא ביזו.
שנאמר, שיש עצם שאינו נרקב בקבר, חלק הגוף המיוחס לקבלת ג"ר דג"ר, שהוא אינו נהנה ממאכל ומשתה, שהם המוחין הבאים מקו אמצעי, וע"כ אינו נרקב, וע"כ יבנה הגוף ממנו לתחיית המתים.
והטעם שנקרא לוז, הוא כמ"ש, ויקרא את שם המקום ההוא, בית אל. ואולם לוז שם העיר לראשונה. כי כל דבר יש להבחין בג' הבחנות שהם, עולם שנה ונפש. ועניין הארת השמאל בלי ימין בבחינת עולם, היתה העיר לוז. וע"כ היתה נקראת לוז, שהוא מלשון הכתוב, תועבת ה' נָלוֹז. וכן, וּנְלוֹזִים במעגלותם. ויעקב, שהוא קו אמצעי, תיקן את העיר, והישרה בה האלקיות. וע"כ קרא שמה, בית אל. אשר לפני זה היה שמה לוז. אומנם קו האמצעי יכול לתקן רק את בחינת הו"ק דג"ר, ולא את הג"ר דג"ר, נמצא שלא כל העיר לוז קיבלה את תיקונה, להיות נקראת בית אל, אלא רק בחינת הו"ק של עיר הזאת קיבלה תיקונה ונעשית בית אל. אבל הג"ר דג"ר מבחינת העיר, נשאר בה השם הראשון לוז. כי יעקב לא היה יכול לתקן אותה. וזהו מבחינת עולם.
וכן מבחינת נפש, נבחן כל גוף כמו העיר לוז, אשר הצדיקים הזוכים לקבל המוחין דקו אמצעי, וגופם זוכה להשראת השכינה. אז נקרא גופם בית אל, תחת השם הקודם לוז. אמנם בחינת ג"ר של הגוף שלהם, שאין להם מה לקבל מקו אמצעי, לא נתקנו כלום ואינם נקראים בית אל. אלא נשארו בשם הקודם לוז. הרי שעצם הזה, המיוחס לג"ר דג"ר נקרא לוז, שנשאר בזוהמתו ואינו ראוי לשום תיקון במשך ששת אלפים שנה, כי המוחין דקו אמצעי אינם מפרנסים אותו.
וכמ"ש, עתיד הקב"ה להחיות המתים במומם, שלא יאמרו אחר הוא. העצם לוז היא המום שבגוף, שאינו יכול להירפא בששת אלפים שנה. וממנו יעמוד הגוף לתחיית המתים, כדי שלא יאמרו אחֵר הוא, מצוּרתו שבא"ס ברוך הוא.

 156 אָמַר רַבִּי יִצְחָק, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה מַה כָּתוּב? וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ הַמּוֹשֵׁל וגו'. מַהוּ אֶל עַבְדּוֹ? אִם בַּחָכְמָה הַזּוֹ נִסְתַּכֵּל, מַה זֶּה אֶל עַבְדּוֹ? אָמַר רַבִּי נְהוֹרַאי, לֹא נִסְתַּכֵּל אֶלָּא בְּמַה שֶּׁאָמַר עַבְדּוֹ, עַבְדּוֹ שֶׁל מָקוֹם, [זְקַן בֵּיתוֹ] הַקָּרוֹב לַעֲבוֹדָתוֹ, וּמִי הוּא? זֶה מטטרו''ן, כְּפִי שֶׁאָמַרְנוּ. שֶׁהוּא עָתִיד לְיַפּוֹת אֶת הַגּוּף בְּבָתֵּי הַקְּבָרוֹת.

 156 אָמַר רַבִּי יִצְּחָק בְּאוֹתָהּ שָׁעָה מַה כְּתִיב, וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ הַמּוֹשֵׁל וְגו'. מַהוּ אֶל עַבְדּוֹ, אִי בְּחָכְמְתָא דָא נִסְתַּכֵּל מַהוּ אֶל עַבְדּוֹ. אָמַר רַבִּי נְהוֹרָאי לֹא נִסְתַּכֵּל אֶלָּא בַּמֶּה שֶׁאָמַר עַבְדּוֹ, עַבְדּוֹ שֶׁל מָקוֹם. (זקן ביתו) הַקָּרוֹב לַעֲבוֹדָתוֹ, וּמַאן אִיהוּ, זְה מטטרו''ן כִּדְקָאֲמָרָן, דְּאִיהוּ עָתִיד לְיַפּוֹת לַגּוּף בְּבָתֵּי קִבְרֵי.

amar rabi yitzchak, be'otah sha'ah mah katuv? vayo'mer avraham el avdo zekan beito hammoshel vgv'. mahu el avdo? im bachachemah hazzo nisttakel, mah zeh el avdo? amar rabi nehora'y, lo nisttakel ella bemah she'amar avdo, avdo shel makom, [zekan beito] hakkarov la'avodato, umi hu? zeh mttrv"n, kefi she'amarnu. shehu atid leyapot et haguf bevattei hakkevarot

amar rabi yitzechak be'otah sha'ah mah ketiv, vayo'mer avraham el avdo zekan beito hammoshel vegv'. mahu el avdo, i bechachemeta da nisttakel mahu el avdo. amar rabi nehora'y lo nisttakel ella bammeh she'amar avdo, avdo shel makom. (zkn vytv) hakkarov la'avodato, uma'n ihu, zeh mttrv''n kidka'amaran, de'ihu atid leyapot laguf bevattei kivrei

Translations & Notes

באותה שעה כתוב, ויאמר אברהם אל עבדו. אם בחכמה זו נסתכל, כלומר בנוגע לתחיית המתים, מהו הפירוש, אל עבדו? כי אברהם הוא הנשמה וא"כ, ויאמר אברהם אל עבדו, היא העבד של הנשמה. והיכן מצינו שיש עבד לנשמה? נסתכל שאמר, עבדו, ולא נייחס אותו אל אברהם, כמשמעות הכתוב, אלא הפירוש הוא, עבדו של מקום, הקרוב לעבודתו. והוא מט"ט, שהוא עתיד ליפות הגוף בקבר.