259 פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחֲךָ, מַה זֶּה פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחֲךָ אֵלָי? וְכִי יַעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ שֶׁעַל אֶחָד בִּקֵּשׁ שְׁנַיִם? וּמַה שֶּׁלֹּא הָיָה בִּרְשׁוּתוֹ אֵיךְ בִּקֵּשׁ מִמֶּנּוּ? אֶלָּא הוּא לֹא בִקֵּשׁ רוּחַ עַל כָּל אֶחָד שְׁנַיִם, אֶלָּא [הוּא] כָּךְ בִּקֵּשׁ מִמֶּנּוּ - בְּאוֹתָהּ הָרוּחַ שֶׁהָיְתָה לוֹ, שֶׁיַּעֲשֶׂה שְׁתֵּי הַנְהָגוֹת בָּעוֹלָם בְּאוֹתָהּ הָרוּחַ.

 259 פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחֲךָ, מַאי פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחֲךָ אֵלַי, וְכִי סַלְקָא דַעְתָּךְ, דְּעַל חַד תְּרֵין שָׁאִיל, וּמַה דְּלָא הֲוָה בִּרְשׁוּתֵיהּ, הֵיךְ שָׁאַל מִינֵיהּ. אֶלָּא, אִיהוּ לָא שָׁאִיל רוּחַ עַל חַד תְּרֵין, אֶלָא (איהו) הָכִי שָׁאַל מִינֵּיהּ, בְּהַהוּא רוּחָא דְּהֲוָה לֵיהּ, דְּיַעֲבִיד (ד''א ל''ג חד) תְּרֵין נִמּוּסִין בְּעַלְמָא, בְּהַהוּא רוּחָא.

pi shenayim beruchacha, mah zeh pi shenayim beruchacha elay? vechi ya'aleh al da'ttecha she'al echad bikkesh shenayim? umah shello hayah birshuto eich bikkesh mimmennu? ella hu lo vikkesh ruach al kal echad shenayim, ella [hu] kach bikkesh mimmennu - be'otah haruach shehayetah lo, sheia'aseh shettei hanhagot ba'olam be'otah haruach

pi shenayim beruchacha, ma'y pi shenayim beruchacha elay, vechi salka da'ttach, de'al chad terein sha'il, umah dela havah birshuteih, heich sha'al mineih. ella, ihu la sha'il ruach al chad terein, ela (yhv) hachi sha'al minneih, behahu rucha dehavah leih, deya'avid (d'' l''g chd) terein nimmusin be'alma, behahu rucha

Translations & Notes

פי שנים ברוחך אֵלי. וכי יעלה על דעתך, ששאל על אחד שנים, שיגדל רוחו פי שנים מרוחו של אליהו. איך שאל ממנו, מה שלא היה ברשותו? כי אין לך נותן מה שאין לו? אלא הוא לא שאל רוח על אחד שניים, אלא כך שאל ממנו, שאותו הרוח, שהיה לו, יעשה באותו הרוח, על אחד, שניים ניסים בעולם, ממה שעשה עמו אליהו.

 260 מַה כָּתוּב? וַיֹּאמֶר הִקְשֵׁיתָ לִשְׁאוֹל אִם תִּרְאֶה אֹתִי לֻקָּח מֵאִתְּךָ יְהִי לְךָ כֵן וְאִם אַיִן לֹא יִהְיֶה. מָה הַטַּעַם אִם תִּרְאֶה אֹתִי? אֶלָּא אָמַר לוֹ, אִם תּוּכַל לַעֲמֹד עַל עִקַּר הָרוּחַ שֶׁהִשְׁאַרְתִּי לְךָ בְּשָׁעָה שֶׁאֶלָּקַח מִמְּךָ - יִהְיֶה לְךָ כָּזֶה, שֶׁהֲרֵי כָּל אוֹתוֹ הָעִקָּר שֶׁל הָרוּחַ בְּשָׁעָה שֶׁיִּתְבּוֹנֵן בּוֹ, כַּאֲשֶׁר יִרְאֶה אֶת אֵלִיָּהוּ, תִּהְיֶה דְבֵקוּת בּוֹ כָּרָאוּי.

 260 מַה כְּתִיב וַיֹּאמֶר הִקְשֵׁיתָ לִשְׁאוֹל אִם תִּרְאֶה אוֹתִי לֻקָּח מֵאִתָּךְ יְהִי לְךָ כֵן וְאִם אַיִן לא יִהְיֶה. מַאי טַעְמָא אִם תִּרְאֶה אוֹתִי. אֶלָּא אָמַר לֵיהּ, אִם תֵּיכוּל לְמֵיקַם עַל עִקָּרָא דְרוּחָא דִּשָׁבַקְנָא לָךְ, בְּשַׁעְתָּא דְּאִתְנָסִיבְנָא מִינָךְ, יְהֵא לְךָ כְּדֵין. דְהָא כָּל הַהוּא עִקָּרָא דְרוּחָא בְּשַׁעְתָּא דְיִסְתַּכֵּל בֵּיהּ, כַּד חָמֵי לֵיהּ לְאֵלִיָּהוּ, יֶהֱוֵי דְבֵיקוּתָא בֵּיהּ, כְּדְקָא יְאוּת. (דף קצב ע''א)

mah katuv? vayo'mer hiksheita lish'ol im tir'eh oti lukkach me'ittecha yehi lecha chen ve'im ayin lo yihyeh. mah hatta'am im tir'eh oti? ella amar lo, im tuchal la'amod al ikkar haruach shehish'artti lecha besha'ah she'ellakach mimmecha - yihyeh lecha kazeh, sheharei kal oto ha'ikkar shel haruach besha'ah sheiitbonen bo, ka'asher yir'eh et eliahu, tihyeh devekut bo kara'uy

mah ketiv vayo'mer hiksheita lish'ol im tir'eh oti lukkach me'ittach yehi lecha chen ve'im ayin lo yihyeh. ma'y ta'ma im tir'eh oti. ella amar leih, im teichul lemeikam al ikkara derucha dishavakna lach, besha'tta de'itnasivna minach, yehe lecha kedein. deha kal hahu ikkara derucha besha'tta deyisttakel beih, kad chamei leih le'eliahu, yehevei deveikuta beih, kedeka ye'ut. (df ktzv ''

Translations & Notes

אם תראה אותי. למה תלה לו בקשתו בזה. אלא אמר לו, אם תוכל לעמודעל עיקרו של הרוח, שהנחתי לך בשעה שלוּקחתי ממך, יהי לך כן. כי כל עיקרו של הרוח ההוא, הוא בעת שיסתכל בו, ברוח, כשרואה את אליהו, שתהיה הדבקות בו כראוי.
להיות שאליהו הוא שורשו של הרוח, אין הרוח בכל שלמותו, אלא כשהוא מחובר עם שורשו, שהוא אליהו. לפיכך, כשמסתכל ברוח, צריך לראות עמו את שורשו, שהוא צורת אליהו. ודוקא, שיראה צורתו בו, בעת שהניח לו את הרוח, בעת שלֻקָּח ממנו. וזהו שאמר לו אליהו, אם תראה אותי לֻקָּח מאתך, יהי לך כן. כי אז יפעל הרוח בכל שלמותו.
אבל בקש שיוכל לפעול ברוח שלו פי שניים משפעל עמו אליהו. הלא בקש ממנו מה שאין לו? כי כיון שאליהו לא פעל, הרי לא היה לו כח הפעולה. ואיך יתן כח הזה לאלישע? ואם תאמר שכל אחד יכול לפעול עם הרוח כמה שרוצה, ואינו צריך לתוספת כח עליון, א"כ לא היה צריך כלל לבקש זה מאליהו? כיון שמעצמו היה יכול לפעול כמה שרוצה?
והענין הוא, כי נודע, שבשבירת הכלים נפלו ש"ך ניצוצין לקליפות, שמכל ספירה שבע"ס דנקודים, נפלו שמונה מלכים: דעת חג"ת נהי"מ, שבכל אחד ד' בחינות חו"ב תו"מ, ל"ב בחינות מכל ספירה, ועשר פעמים ל"ב הן ש"ך בחינות. ורק רפ"ח ניצוצין מהם ניתנו לבירור ולתקון במשך ששת אלפים שנה, שהם רק ט"ס ראשונות שבע"ס דנקודים, שט' פעמים ל"ב הם רפ"ח. אבל ל"ב ניצוצין שבמלכות שלהם, לא ניתנו לבירור, ואסור לנגוע בהם, ונשארו מוטלים בקליפות, בכל משך ששת אלפים השנים שהעולם קיים, עד לגמר התקון. ולפי שכל גוף מעורב בו מל"ב העשירי הזה, שאין לו תקנה, לכן מוכרח כל אדם למות. ובגמר התקון, כשיתברר ל"ב העשירי, אז נאמר, ובִלע המות לנצח, כי כל הקליפות יתבטלו, וכל המאורות יתגלו.
ואין לשאול, כיון שאסור לברר ולנגוע בל"ב העשירי הזה, המוטל בקליפות מזמן שבירת הכלים, א"כ איך אפשר שיתוקן לעתיד? והאמת הוא, שאין צורך כלל לברר אותו ולתקנו. כי עם גמר בירורם ותקונם של כל רפ"ח ניצוצין, מתתקן ל"ב העשירי מאליו, ואינו צריך לשום בירור מיוחד.
והנה בחינת אליהו, הוא להביא בחינת הסיום והגמר של בירור ותקון רפ"ח הניצוצין, שעמו מתתקן תכף ל"ב האבן. שאליהו בגי' ב"ן, שכל ענינו היה לתקן את שם ב"ן, שהוא מדת המלכות, ולהוציא ל"ב העשירי מן הקליפות. וכל צדיק וצדיק יש לו תפקידו. וכשגומר תפקידו, תכף נסתלק למעלה. ולפיכך, אע"פ שאליהו הוא המגלה את תקון של ל"ב האבן, מ"מ אינו פועל מאומה בהאורות השלמים המתגלים על ידו, כי תכף נסתלק לשמים, כי נגמר תפקידו.
וזהו שמתרץ הזהר, שיהיה לו ב' רוחות: אחד מרפ"ח ניצוצין, ואחד מל"ב האבן. כי אין לך נותן מה שאין לו. ובקש ממנו, שאותו הרוח, שהיה לאליהו, הרוח מרפ"ח ניצוצין, יעשה פי שניים. שיגלה לו גם האורות והפעולות של ל"ב העשירי. כי אין כלל רוח מיוחד לל"ב העשירי, אלא הוא מתגלה עם סיום וגמר בירור של רפ"ח ניצוצין. ואע"פ שאליהו עצמו לא גילה האורות והפעולות של ל"ב העשירי, אין זה נבחן שאינו ברשותו. אלא הוא משום שלא היה תפקידו אלא לגלות הבירור והתקון של ל"ב העשירי בכללו. ואלישע ביקש ממנו, שמלבד הרוח דרפ"ח שלו, יזכה להשיג ממנו גם את תקון ל"ב העשירי בכללו. וממילא יוכל הוא לגלות מעצמו הפעולות והאורות פי שניים, הן הארות הרפ"ח, והן הארות ל"ב האבן.
ולמה תלה אליהו ההשגה של פי שניים, באם יראה אותו לֻקָּח ממנו? כי זמן הגילוי של תקון הרוח דל"ב העשירי, הוא ברגע האחרון של היותו בעולם הזה כי, תכף אחר שגילה אותו, עלה לשמים, כי נגמר תפקידו. וע"כ אמר לו, אם תוכל לעמוד על עיקר הרוח, הרוח דל"ב האבן. שהנחתי לך בעת שאהיה לֻקָּח ממך, בדיוק ברגע האחרון של היותי עמך בעולם הזה, אז יהי לך כן, פי שניים. 
אבל אם תפסיד רגע הזה מלראות אותי, לא תשיג פי שניים, כי הרוח דל"ב העשירי אינו מתגלה מקודם לכן. הרוח דל"ב העשירי, בשעה שאלישע יסתכל בו, להשיגו, בעת שראה את אליהו לֻקָּח ממנו, יתדבק וישיג אותו כראוי. כי רק ברגע הזה, שראה אותו לֻקָּח ממנו, אז שעת הִגָלוֹתוֹ, ולא מקודם לכן.

 261 בֹּא רְאֵה, מִי שֶׁמִּסְתַּכֵּל בְּמַה שֶּׁלּוֹמֵד מֵרַבּוֹ וְרוֹאֶה אוֹתוֹ בְּאוֹתָהּ הַחָכְמָה, יָכוֹל לְהִתּוֹסֵף יוֹתֵר בְּאוֹתָהּ הָרוּחַ. בֹּא רְאֵה, שֶׁהֲרֵי יוֹסֵף בְּכָל מַה שֶּׁעָשָׂה הָיָה רוֹאֶה בָּרוּחַ שֶׁל הַחָכְמָה אֶת אוֹתָהּ הַדְּמוּת שֶׁל אָבִיו. הָיָה מִתְבּוֹנֵן, וּמִשּׁוּם כָּךְ הָיָה הַדָּבָר מִסְתַּיֵּעַ לוֹ, וְנוֹסְפָה לוֹ רוּחַ אַחֶרֶת בְּאוֹר יוֹתֵר עֶלְיוֹן.

 261 תָּא חֲזֵי, הַאי מַאן דְּאִסְתַּכַּל בְּמָּה דְאוֹלִיף מֵרַבֵּיהּ, וְחָמֵי לֵיהּ בְּהַהוּא חָכְמְתָא, יָכִיל לְאִתּוֹסְפָא בְּהַהוּא רוּחָא יַתִּיר. תָּא חֲזֵי, דְהָא יוֹסֵף בְּכָל מַה דְּאִיהוּ עָבִיד, הֲוֵי חָמֵי בְּרוּחָא דְחָכְמְתָא לְהַהוּא דִיוּקְנָא דְּאֲבוֹי, הֲוָה מִסְתַּכַּל. וּבְגִין כָּךְ הֲוָה מִסְתַּיְיעָא לֵיהּ מִלְּתָא, וְאִתּוֹסְפָא לֵיהּ רוּחָא אָחֳרָא, בִּנְהִירוּ עִלָּאָה יַתִּיר.

bo re'eh, mi shemmisttakel bemah shellomed merabo vero'eh oto be'otah hachachemah, yachol lehittosef yoter be'otah haruach. bo re'eh, sheharei yosef bechal mah she'asah hayah ro'eh baruach shel hachachemah et otah hademut shel aviv. hayah mitbonen, umishum kach hayah hadavar misttayea lo, venosefah lo ruach acheret be'or yoter elyon

ta chazei, ha'y ma'n de'isttakal bemmah de'olif merabeih, vechamei leih behahu chachemeta, yachil le'ittosefa behahu rucha yattir. ta chazei, deha yosef bechal mah de'ihu avid, havei chamei berucha dechachemeta lehahu diukena de'avoy, havah misttakal. uvegin kach havah misttayey'a leih milleta, ve'ittosefa leih rucha achora, binhiru illa'ah yattir

Translations & Notes

מי שמסתכל במה שלמד מרבו, ורואה אותו עם החכמה, שלמד ממנו, יכול להתוסף יותר ברוח ההוא. כי יוסף, בכל מה שהיה עושה, היה רואה ברוח החכמה את צורתו של אביו, ועל כן הצליח בדבר, ונתוסף לו רוח אחר בהארה עליונה יותר. כי יעקב האיר רק חסדים מכוסים, בהיותו מבחי' מחזה ולמעלה דז"א. אבל יוסף האיר בחסדים מגולים בהארת חכמה, להיותו קו האמצעי, שמחזה ולמטה דז"א. הרי שהאיר יותר מיעקב אביו.