244 קָם רַבִּי שִׁמְעוֹן וְהָלְכוּ. הָלַךְ אוֹתוֹ הָאִישׁ עִמּוֹ עַד טְבֶרְיָה. בְּעוֹדָם הוֹלְכִים, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, בֹּא רְאֵה, תְּפִלּוֹת כְּנֶגֶד תְּמִידִין תִּקְּנוּם הַחֲכָמִים שֶׁל אַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה, מִשּׁוּם שֶׁנִּמְצָאוֹת שְׁתַּיִם, שֶׁכָּתוּב (במדבר כח) אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד תַּעֲשֶׂה בַּבֹּקֶר וְאֶת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם, וְהֵם נִקְרָבִים בִּשְׁנֵי הַזְּמַנִּים הַלָּלוּ שֶׁל הַיּוֹם, שֶׁהֵם זְמַנֵּי הַתְּפִלָּה.

 244 קָם רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאֲזְלוּ. אֲזַל הַהוּא בַר נָשׁ בַּהֲדֵיהּ עַד טְבֶרְיָה. עַד דְּהֲווּ אָזְלוּ, אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן תָּא חֲזֵי, תְּפִלּוֹת כְּנֶגֶד תְּמִידִין תִּקְנוּם רַבָּנָן דְּאַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה, בְּגִין דְּאַשְׁכְּחָן תְּרֵי דִּכְתִיב, (במדבר כח) אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד תַּעֲשֶׂה בַּבֹּקֶר וְאֶת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם. וְאִינוּן מִתְקָרְבִין בְּהַנֵּי תְּרֵי זִמְנֵי דְיוֹמָא דְּאִינוּן זִמְנִין לִצְלוֹתָא.

kam rabi shim'on vehalechu. halach oto ha'ish immo ad teveryah. be'odam holechim, amar rabi shim'on, bo re'eh, tefillot keneged temidin tikkenum hachachamim shel anshei keneset hagedolah, mishum shennimtza'ot shettayim, shekatuv (vmdvr chch) et hakeves echad ta'aseh baboker ve'et hakeves hasheni ta'aseh bein ha'arbayim, vehem nikravim bishnei hazzemannim hallalu shel hayom, shehem zemannei hattefillah

kam rabi shim'on ve'azlu. azal hahu var nash bahadeih ad teveryah. ad dehavu azelu, amar ribi shim'on ta chazei, tefillot keneged temidin tiknum rabanan de'anshei keneset hagedolah, begin de'ashkechan terei dichtiv, (vmdvr chch) et hakeves echad ta'aseh baboker ve'et hakeves hasheni ta'aseh bein ha'arbayim. ve'inun mitkarevin behannei terei zimnei deyoma de'inun zimnin litzlota

Translations & Notes

תפילות כנגד תְמִידים, תיקנו רבנן מאנשי כנסת הגדולה. ומשום שמצאו שני תְּמִידים, שכתוב, את הכבש אחד, והם מתקרבים באותם ב' הזמנים שביום, שהם זמני תפילה. ע"כ תיקנו בעיקר ב' תפילות, שהם שחרית ומנחה, אבל תפילת ערבית היא רשות.

 245 אָמַר אוֹתוֹ הָאִישׁ, הֲרֵי בַּתְּחִלָּה הָאָבוֹת תִּקְּנוּ אֶת הַתְּפִלּוֹת הַלָּלוּ, וּמַה שֶּׁתִּקְּנוּ אַבְרָהָם וְיִצְחָק הוּא הָעִקָּר. וּמַה שֶּׁתִּקֵּן יַעֲקֹב שֶׁהוּא הַמְשֻׁבָּח שֶׁל הָאָבוֹת, לָמָּה הִיא רְשׁוּת וְלֹא עִקָּר כְּמוֹ אֵלּוּ?

 245 אָמַר הַהוּא גַבְרָא הָא בְּקַדְמִיתָא אָבוֹת תִּקְנוּם לְהַנִּי צְלוֹתֵי, וּמַה דְּאַתְקִינוּ אַבְרָהָם וְיִצְחָק הוּא עִקְרָא, וּמַה דְּאַתְקִין יַעֲקֹב דְּאִיהוּ שְׁבָחָא דְּאֲבָהָן אַמַּאי אִיהוּ רְשׁוּת וְלָא עִקְּרָא כְּהַנֵּי.

amar oto ha'ish, harei battechillah ha'avot tikkenu et hattefillot hallalu, umah shettikkenu avraham veyitzchak hu ha'ikkar. umah shettikken ya'akov shehu hamshubach shel ha'avot, lammah hi reshut velo ikkar kemo ellu

amar hahu gavra ha bekadmita avot tiknum lehanni tzelotei, umah de'atkinu avraham veyitzchak hu ikra, umah de'atkin ya'akov de'ihu shevacha de'avahan amma'y ihu reshut vela ikkera kehannei

Translations & Notes

האבות תיקנו אלו התפילות מקודם, שתיקנו אנשי כנסת הגדולה, ולא תיקנו אותם כנגד התְּמִידים. ולמה מה שתיקנו אברהם ויצחק הוא עיקר, ומה שתיקן יעקב, שהוא בחיר האבות, הוא רשות ולא עיקר כמו אלו?

 246 אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, הֲרֵי נִתְבָּאֵר, אֲבָל בֹּא רְאֵה, שְׁנֵי הַזְּמַנִּים הַלָּלוּ שֶׁל שְׁתֵּי הַתְּפִלּוֹת אֵינָם אֶלָּא לְחַבֵּר אֶת יַעֲקֹב לְגוֹרָלוֹ. כֵּיוָן שֶׁהִתְחַבְּרוּ זֶה עִם זֶה, אֵינֶנוּ צְרִיכִים יוֹתֵר. שֶׁכֵּיוָן שֶׁנִּתְּנָה הָאִשָּׁה בֵּין שְׁתֵּי הַזְּרוֹעוֹת וּמִתְחַבֶּרֶת בַּגּוּף, לֹא צָרִיךְ יוֹתֵר, וְעַל כֵּן אָנוּ צְרִיכִים לְעוֹרֵר שְׁתֵּי הַזְּרוֹעוֹת בִּגְלַל שֶׁנִּתְּנָה בֵינֵיהֶם. כֵּיוָן שֶׁהִיא בֵּינֵיהֶם, הַגּוּף וְהָאִשָּׁה, אָז דִּבְרֵיהֶם בְּלַחַשׁ שֶׁלֹּא לְהַזְכִּיר.

 246 אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן הָא (רכט ב) אִתְּמָר. אֲבָל תָּא חֲזֵי, הַנִּי תְּרֵי זִמְנֵי דִּתְרֵי צְלוֹתֵי לָאו אִינוּן אֶלָּא לְחַבְּרָא לְיַעֲקֹב בְּעַדְבֵיהּ, כֵּיוָן דְּאִתְחַבָּרוּ דָּא בְּדָא אֲנַן לָא צְרִיכִין יַתִּיר, דְּכֵיוָן דְּאִתְיְהִיבַת אִתְּתָא בֵּין תְּרֵין דְּרוֹעִין וְאִתְחַבָּרַת בְּגוּפָא לָא אִצְטְרִיךְ יַתִּיר, וְעַל דָּא אֲנַן בָּעִינָן לְאִתְעָרָא תְּרֵין דְּרוֹעִין בְּגִין דְּאִתְיְהִיבַת בֵּינַיְיהוּ, כֵּיוָן דְּאִיהִי בֵּינַיְיהוּ, גּוּפָא וְאִתְּתָא מִלַּיְיהוּ בִּלְחִישׁוּ דְּלָא לְאַדְכָּרָא.

amar rabi shim'on, harei nitba'er, aval bo re'eh, shenei hazzemannim hallalu shel shettei hattefillot einam ella lechaber et ya'akov legoralo. keivan shehitchaberu zeh im zeh, einenu tzerichim yoter. shekeivan shennittenah ha'ishah bein shettei hazzero'ot umitchaberet baguf, lo tzarich yoter, ve'al ken anu tzerichim le'orer shettei hazzero'ot biglal shennittenah veineihem. keivan shehi beineihem, haguf veha'ishah, az divreihem belachash shello lehazkir

amar ribi shim'on ha (rcht v) ittemar. aval ta chazei, hanni terei zimnei ditrei tzelotei la'v inun ella lechabera leya'akov be'adveih, keivan de'itchabaru da beda anan la tzerichin yattir, decheivan de'ityehivat itteta bein terein dero'in ve'itchabarat begufa la itzterich yattir, ve'al da anan ba'inan le'it'ara terein dero'in begin de'ityehivat beinayeyhu, keivan de'ihi beinayeyhu, gufa ve'itteta millayeyhu bilchishu dela le'adkara

Translations & Notes

אלו שני זמנים של שני התפילות שחרית וערבית, אינן אלא לחבר את יעקב, ז"א, בגורלו, הנוקבא. כיוון שנתחברו זב"ז, אין אנו צריכים יותר, כי כיוון שניתנה הנוקבא בין שני זרועות, אברהם ויצחק, קו ימין וקו שמאל, כבר נתחברה בגוף, כי הגוף כלל של ב' הזרועות, ואין צריך לתקן יותר. וע"כ אנו צריכים לעורר את תיקון שתי הזרועות ע"י ב' התפילות שחרית וערבית, משום שהנוקבא ניתנה ביניהם. כלומר, שצריכים להמשיך הארתם לתוך הנוקבא, ואחר שכבר ניתנה ביניהם, הגוף, שהוא קו אמצעי, הנקרא יעקב, והנוקבא, דבריהם בלחש, שלא להזכיר מדה"ד שבה.
אע"פ שיעקב הוא בחיר שבאבות, כי העיקר הוא קו האמצעי, המייחד ב' הקווים זב"ז, וזולת הכרעת קו האמצעי אינם יכולים להאיר, עם כל זה אין בקו אמצעי תוספת אור על ב' הקווים. כי שורשם של ב' הקווים הם מ"י אל"ה, אשר בבינה, שהם כוללים כל המוחין שבה. אלא משום שקו האמצעי עולה ומכריע ב' הקווים שבבינה ומשלימם, זוכה גם הוא בהם, כמ"ש, שלושה יצאו מאחד, אחד זוכה בשלושתם.
הרי שכל המוחין דבינה הם בב' הקווים ימין ושמאל, שהם אברהם ויצחק. אשר יעקב משלימם להיותו קו אמצעי. וע"כ זוכה גם הוא בב' הקווים ומשפיע אותם לנוקבא. כי הם כללות כל המוחין כולם. ואלו תיקונים הנוספים השייכים לזיווג קו אמצעי עם הנוקבא, צריך להיות בלחש, כמ"ש, וקולה לא יִשָּׁמֵעַ. שיש בדרך כלל ב' מיני קולות:
א. קול הבינה, ממלכות הממותקת בבינה.
ב. קול המלכות עצמה, הבלתי נמתקת בבינה.
ואין זיווג זו"ן אלא בקול הבינה. וקול המלכות עצמה לא ישמע. כי אם היה נשמע קולה, ממידת הדין הבלתי נימתק, לא היתה ראויה להיזדווג עם ז"א, ולקבל מוחין עליונים.