130

 130 בֹּא רְאֵה, קֵץ כָּל בָּשָׂר הַזֶּה, כָּל רְצוֹנוֹ אֵינוֹ אֶלָּא בְּבָשָׂר תָּמִיד, וְלָכֵן תִּקּוּן הַבָּשָׂר תָּמִיד אֵלָיו, וְלָכֵן נִקְרָא קֵץ כָּל בָּשָׂר. וּכְשֶׁהוּא שׁוֹלֵט, שׁוֹלֵט עַל הַגּוּף וְלֹא עַל הַנְּשָׁמָה. הַנְּשָׁמָה עוֹלָה לִמְקוֹמָהּ, וְהַבָּשָׂר נִתָּן לַמָּקוֹם הַזֶּה. כְּמוֹ זֶה בְּקָרְבָּן, שֶׁהָרָצוֹן עוֹלֶה לְמָקוֹם אֶחָד, וְהַבָּשָׂר לְמָקוֹם אֶחָד.

 130 תָּא חֲזֵי, הַאי קֵץ כָּל בָּשָׂר, כָּל רְעוּתֵיהּ לָאו אִיהוּ אֶלָּא בְּבִשְׂרָא תָּדִיר וּבְגִין כָּךְ תִּקּוּנָא דְבִשְׂרָא תָּדִיר לְגַבֵּיהּ וְעַל דָּא אִקְרֵי קֵץ כָּל בָּשָׂר. וְכַד אִיהוּ שַׁלִּיט, שַׁלִּיט עַל גּוּפָא וְלָא עַל נִשְׁמְתָא. נִשְׁמְתָא סָלְקָא לְאַתְרָא וּבִשְׂרָא אִתְיְהִיב לְאֲתַר דָּא. כְּגַוְונָא דָא בְּקָרְבָּנָא דִּרְעוּתָא סָלְקָא לְאֲתַר חָד, וּבִשְׂרָא לְאֲתַר חָד.

bo re'eh, ketz kal basar hazzeh, kal retzono eino ella bevasar tamid, velachen tikkun habasar tamid elav, velachen nikra ketz kal basar. ucheshehu sholet, sholet al haguf velo al hanneshamah. hanneshamah olah limkomah, vehabasar nittan lammakom hazzeh. kemo zeh bekareban, sheharatzon oleh lemakom echad, vehabasar lemakom echad

ta chazei, ha'y ketz kal basar, kal re'uteih la'v ihu ella bevisra tadir uvegin kach tikkuna devisra tadir legabeih ve'al da ikrei ketz kal basar. vechad ihu shallit, shallit al gufa vela al nishmeta. nishmeta saleka le'atra uvisra ityehiv le'atar da. kegavevna da bekarebana dir'uta saleka le'atar chad, uvisra le'atar chad

Translations & Notes

קץ כל בשר זה, כל רצונו תמיד אינו אלא בבשר. ומשום זה תקון הבשר בכל מקום שהוא, רק בשבילו. ועל כן נקרא, קץ כל בשר. וכשהוא שולט, שולט על הגוף, שהוא בשר. ולא על הנשמה. הנשמה מסתלקת למקומה, והבשר, הגוף, ניתן למקום הזה, לקץ כל בשר. כמו זה הוא בקרבן, שהרצון של המקריבו, עולה למקום אחד, להקדושה, והבשר של הקרבן עולה למקום אחד, לקץ כל בשר.
כי מהותם של הקליפות הם מהכלים הנשברים שנשתיירו מזמן שביה"כ. שגם בעת שהמאציל בירר ותקן העולמות אבי"ע וכל אשר בהם, לא תקן אותם, ואינם ראוים לתקונם במשך שתא אלפי שני מטרם גמר התקון. אבל בגמר התקון יתוקנו גם הם, ואז יתבטלו כל הקליפות, כמ"ש בלע המות לנצח. ועתיד הס"מ להיות מלאך קדוש. ומכאן תבין שכל כחם להחטיא את האדם, הוא כי להיותם ריקנים מכל אור מטרם גמה"ת, ע"כ רודפים אחר האדם, שימשיך להם מעט מאורות השלמים שיאירו בגמה"ת, כדי לחיות את נפשם. בדומה לרעב וצמא, הרודף אחר מי שיש לו לחם ומים ולוחם עמו.
וזה שאמרו על עצה"ד, שהחטא היה מפני שאכלו פגה. שהפירוש הוא, מֵחוּסָר זמן. כי עצה"ד הוא מהאורות השלמים, שלא יתוקנו אלא בגמר התקון. שהאורות הללו ישלימו הקליפות ויתקנו אותם. וע"כ רדף הס"מ והנחש לפתות לאדם וחוה, שימשיכו לו מאור הזה תכף. ואע"פ שידעו שעוד אינם ראוי לזה, כי מחוסרי זמן המה, מ"מ נופל להם איזה חלק מכח החטא.
ונודע שה' הכלים כח"ב תו"מ מכונים מוחא, עצמות, גידין, בשר, ועור. ונמצא שכלי דת"ת נקרא בשר, וכלי דמלכות נקרא עור. גם נודע, שמטעם גניזו דאו"א הפנימים אחר שביה"כ, אסור להמשיך מטרם גה"ת ג"ר דמוחין דחיה, שהוא אור החכמה, אלא רק ו"ק בלבד. ונודע שיש ערך הפכי בין כלים לאורות. ובזמן שאין לז"א רק מוחא, יש לו רק אור הנפש. וכשמשיג פרצוף עצמות, קונה אור הרוח. ובפרצוף גידין אור הנשמה. ובפרצוף בשר, אור החיה. ובפרצוף עור, אור היחידה. ולפי שאסור להמשיך ג"ר דאור החיה מטרם גמה"ת, נמצא שבפרצוף הד', בשר, חסרים הכלים התחתונים ממנו, שהם בשר ועור, ואין בו אלא ג' כלים מוחא עצמות גידין, המסתיימים על החזה דפרצוף. ומחזה ולמטה, שהם בשר ועור דפרצוף בשר זה, חסרים לו עד גמה"ת.
וכל חשקם של הס"א הוא, שהאדם ימשיך להם אלו האורות דג"ר דחיה, הבאים בהכלים דבשר ועור של פרצוף הד' דז"א. כי פחות מזה, שהם האורות שאינם מאירים אלא בכלים המתוקנים, לא יוכלו הקליפות להנות מהם מאומה, כי אין להם כלום מכלים האלו. וזה שאמרו, שהחטא דעצה"ד היה כי מחבר למטה ונפרד למעלה, שהמשיך האורות מחזה ולמטה דפרצוף הד', שהוא אור החכמה, לתוך הכלי דבשר. והחטא דעצה"ד הוא המקור שכל החטאים מסתעפים ממנו.
וזה אמרו, הרצון קץ כל בשר להמשיך לו הג"ר דחיה, המאירים אחר גמר התקון, כי מהאורות הנוהגים לפני גמה"ת אין לקליפות שום הנאה. כי ע"כ המה בחינות קליפות, משום שאין להם כלים המתוקנים לקבלת אורות הללו. ע"כ אין רצונם של הקליפות, אלא בבשר. שימשיכו להם האור בבחינת הכלי דבשר דפרצוף הד'.
וזהו שעיר ראש חודש, וכן כל הקרבנות, שאז נמשך מבחינת ג"ר הללו, ע"י שליטת קו השמאל. שברגע תחילת הזווג, אשר הקליפות מקבלים אז האור מבחינת הבשר שלהם, ואין בזה הפסד לקדושה, כי חלק קטן הוא מאד, ועוד כי ע"י חלק זה שמקבלים, הם נפרדים מהקדושה, ואינם מקטרגים עוד על ישראל להחטיאם. ועיקר תיקון זה נעשה בשעיר ר"ח.
כי הס"א נוטלת אותה הארת השמאל, המאירה בתחילת הזווג, שזה חלקם. וישראל נוטלים המוחין השלמים, המתוקנים בג' קוים, שהם ו"ק דחיה, שזהו חלקם. ואחר שנעשה עיקר התקון בשעיר ר"ח, נוהג ענין זה בכל הקרבנות. שע"י עלית מ"ן, שנקרא רעותא, זוכים הכהנים, לוים, וישראלים, לקבל מוחין השלמים בהכלים המתוקנים בג' קוים. ולסטרא אחרא, שבשר הוא חלקם, ולא דבר פחות ממנו, אלא שאין להם אלא רק נהירו דקיק מרגע תחילת הזווג.

131

 131 וְהָאִישׁ שֶׁהוּא צַדִּיק, הוּא קָרְבָּן מַמָּשׁ לְכַפָּרָה, וְאַחֵר שֶׁאֵינוֹ צַדִּיק אֵינוֹ קָרְבָּן, מִשּׁוּם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מוּם, שֶׁכָּתוּב (ויקרא כב) כִּי לֹא לְרָצוֹן וְגוֹ'. וְעַל זֶה הַצַּדִּיקִים הֵם כַּפָּרַת הָעוֹלָם וְהֵם קָרְבָּן בָּעוֹלָם.בֹּא רְאֵה, וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי. לִטֹּל רְשׁוּת לְהַחְשִׁיךְ פְּנֵי בְּנֵי הָעוֹלָם. וְלָכֵן הִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ.

 131 וּבַּר נָשׁ דְּאִיהוּ זַכָּאָה אִיהוּ קָרְבָּנָא מַמָּשׁ לְכַפָּרָה. וְאָחֳרָא דְּלָאו אִיהוּ זַכָּאָה, לָאו אִיהוּ קָרְבָּנָא בְּגִין דְּבֵיהּ מוּמָא דִּכְתִיב, (ויקרא כב) כִּי לֹא לְרָצוֹן וְגו'. וְעַל דָּא צַדִּיקַיָא כַּפָּרָה אִנּוּן דְּעָלְמָא וְקָרְבָּנָא אִנּוּן בְּעָלְמָא (עד כאן): תָּא חֲזֵי, וַיֹּאמֶר אֱלהִים לְנֹחַ קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי. לְמֵיטַל רְשׁוּ לְאַחְשָׁכָא אַפַּיְיהוּ דִּבְנֵי עָלְמָא. וּבְגִינֵי כָךְ הִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ. (ועל דא עשה לך תבת עצי גופר בגין לאשתזבא בה ולא יכיל לשלטאה עלך. רבי חייא ורבי יוסי הוו אזלי בארחא אמר חד) כְּתִיב וַיַעַשׂ נֹחַ כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָהוּ ה'.

veha'ish shehu tzadik, hu kareban mammash lechaparah, ve'acher she'eino tzadik eino kareban, mishum sheiesh bo mum, shekatuv (vykr chv) ki lo leratzon vego'. ve'al zeh hatzadikim hem kaparat ha'olam vehem kareban ba'olam.bo re'eh, vayo'mer elohim lenoach ketz kal basar ba lefanay. littol reshut lehachshich penei benei ha'olam. velachen hineni mashchitam et ha'aretz

ubar nash de'ihu zaka'ah ihu karebana mammash lechaparah. ve'achora dela'v ihu zaka'ah, la'v ihu karebana begin deveih muma dichtiv, (vykr chv) ki lo leratzon vegv'. ve'al da tzadikaya kaparah innun de'alema vekarebana innun be'alema (d ch'n): ta chazei, vayo'mer elhim lenoach ketz kal basar ba lefanay. lemeital reshu le'achshacha apayeyhu divnei alema. uveginei chach hineni mashchitam et ha'aretz. (v'l d shh lch tvt tzy gvfr vgyn lo'shtzv vh vlo ychyl lshlt'h lch. rvy chyy vrvy yvsy hvv zly v'rch mr chd) ketiv vaya'as noach kechol asher tzivahu 'he

Translations & Notes

ואדם צדיק הוא עצמו קרבן ממש לכפר, ע"י שמקריב רצון שלו. ואחד שאינו צדיק אינו קרבן, משום שיש בו מום, שכתוב, כי לא לרצון. וע"כ הצדיקים הם כפרה של העולם, והם קרבן בעולם. ויאמר אלקים לנח, קץ כל בשר, הס"א, בא לפני. והוא בא לקבל רשות להחשיך פניהם של בני אדם. ומשום זה, והנני משחיתם את הארץ.

132

 132 בֹּא רְאֵה מַה כָּתוּב, וְנֹחַ בֶּן שֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וְגוֹ'. וְכִי לָמָּה בָּא הַחֶשְׁבּוֹן הַזֶּה לִמְנוֹת? אֶלָּא אִלּוּ לֹא הָיָה נֹחַ בֶּן שֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה, לֹא יִכָּנֵס לַתֵּבָה וְלֹא יִתְחַבֵּר עִמָּהּ. כֵּיוָן שֶׁהִשְׁתַּלֵּם בְּשֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה, אָז הִתְחַבֵּר עִמָּהּ.

 132 תָּא חֲזֵי, מַה כְּתִיב וְנֹחַ בֶּן שֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וְגו'. וְכִי אַמַּאי אֲתָא חוּשְׁבְּנָא דָא לְמִמְנֵי. אֶלָּא אִילוּ לָא הֲוָה נֹחַ בֶּן שֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה לָא יֵיעוּל לְתֵיבוּתָא וְלָא יִתְחַבַּר בַּהֲדָהּ. כֵּיוָן דְּאִשְׁתַּלִּים בְּשֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה כְּדֵין אִתְחַבַּר בַּהֲדָהּ.

bo re'eh mah katuv, venoach ben shesh me'ot shanah vego'. vechi lammah ba hacheshbon hazzeh limnot? ella illu lo hayah noach ben shesh me'ot shanah, lo yikanes lattevah velo yitchaber immah. keivan shehishttallem beshesh me'ot shanah, az hitchaber immah

ta chazei, mah ketiv venoach ben shesh me'ot shanah vegv'. vechi amma'y ata chushebena da lemimnei. ella ilu la havah noach ben shesh me'ot shanah la yei'ul leteivuta vela yitchabar bahadah. keivan de'ishttallim beshesh me'ot shanah kedein itchabar bahadah

Translations & Notes

כתוב, ונח בן שש מאות שנה. למה בא הכתוב למנות חשבון הזה של שני נח? אלו לא היה נח בן שש מאות שנה, לא היה נכנס להתיבה, ולא היה מתחבר עמה. כיון שנשלם בשש מאות שנה, אז נתחבר עמה. התבה היא כנגד הנוקבא של מעלה, ונח כנגד יסוד של מעלה. ויסוד הוא ספירה הששית של ז"א. ולפיכך, כל עוד שלא נשלמו לו שש מאות שנה, לא היה עוד ראוי להיות מרכבה לספירה הששית. ומה שחושב מאות, הוא לרמז על המוחין שלו, שהיו מבינה, שהיא מאות.