Show Aramaic text  Show Transliteration

 13 אָמַר לִי, רַבִּי, דָּבָר נִסְתָּר הָיָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא וְגִלָּה בַּיְשִׁיבָה הָעֶלְיוֹנָה, וְזֶה הוּא. בְּשָׁעָה שֶׁנִּסְתַּר כָּל הַנִּסְתָּרִים רָצָה לְהִתְגַּלּוֹת, עָשָׂה בָּרֹאשׁ נְקֻדָּ''ה אַחַת, וְזוֹ עָלְתָה לִהְיוֹת מַחֲשָׁבָה. צִיֵּר בָּהּ אֶת כָּל הַצִּיּוּרִים, חָקַק בָּהּ כָּל הַחִקּוּקִים.

 13 אָמַר לִי רִבִּי מִלָּה סְתִימָא הֲוָה קַמֵּי קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְגָלֵי בִּמְתִיבְתָּא עִלָּאָה וְדָא הוּא. בְּשַׁעְתָּא דִּסְתִימָא דְכָל סְתִימִין בָּעָא לְאִתְגַּלְּיָא, עֲבַד בְּרֵישָׁא נְקוּדָ''ה (להלן ט''ו א', משפטים ק''ה א', ט' ב', שמות רכ''ו ב', רכ''ח א) חֲדָא, וְדָא סָלִיק לְמֶהוֵי מַחֲשָׁבָה. צִיֵּיר בָּהּ כָּל צִיּוּרִין. חָקַק בָּהּ כָּל גְּלִיפִין.

amar li, rabi, davar nisttar hayah lifnei hakkadosh-baruch-hu vegillah bayshivah ha'elyonah, vezeh hu. besha'ah shennisttar kal hannisttarim ratzah lehitgallot, asah baro'sh nekuda"h achat, vezo aletah lihyot machashavah. tzier bah et kal hatziurim, chakak bah kal hachikkukim

amar li ribi millah setima havah kammei kudesha berich hu, vegalei bimtivtta illa'ah veda hu. besha'tta distima dechal setimin ba'a le'itgalleya, avad bereisha nekuda''h (lhln t''v ', mshftym k''h ', t' v', shmvt rch''v v', rch''ch ) chada, veda salik lemehvei machashavah. tzieir bah kal tziurin. chakak bah kal gelifin

Translations & Notes

 אמר לי, רבי, דבר סתום היה לפני הקב"ה, וגילה אותו בישיבה של מעלה. בשעה שהסתום מכל סתומים רצה להתגלות, עשה בתחילה נקודה אחת, מלכות, וזו עלתה להיות מחשבה, בינה, שהמלכות עלתה ונכללה בבינה. צייר בה את כל הציורים, חקק בה כל החקיקות.
ביאור הדברים. עתיק הראש האחד של עולם האצילות, נקרא סתום מכל הסתומים. ועליו לומדים, שכל מנהיג העם שלא מתתקן תחילה, אין העם מִתתקנים. מניין לנו זה? מעתיק יומין, שכל עוד שהוא לא מתתקן בתיקוניו, לא יתתקנו כל אלו שצריכים להיתקן, וכל העולמות נחרבו. בשעה שעתיקא קדישא, הסתום מכל סתומים רצה לתקן, תיקן הכל כעין זכר ונוקבא. שהעלה המלכות לבינה, ונעשתה המלכות לנוקבא בכל הספירות, שכל ספירה נכללה מזכר ונוקבא, וחכמה זו, שהיא כלל הכל, חכמה דל"ב (32) שבילים, כשיצאה והאירה מעתיקא קדישא, לא האירה אלא בזכר ונוקבא, שהחכמה התפשטה והוציאה ממנה בינה. ונמצאו, שהם זכר ונוקבא. וזה התיקון דצ"ב.
בשעה שהסתום מכל סתומים רצה להתגלות, עשה בתחילה נקודה אחת. שבעֵת שעתיקא קדישא רצה להתגלות לעולמות, בכוח התיקון שהתתקן בצ"ב, עשה בראש דא"א, בחכמה שלו, נקודה אחת, שהעלה המלכות, נקודה, לראש דא"א, ושם נתקנה הנוקבא, המעלה או"ח, להלביש ע"ס דראש א"א. והסתיים הראש דא"א בספירת חו"ס. ונמצאה, החכמה כזכר ונוקבא ובינה וזו"ן דראש א"א, יצאו לבַר מהראש, למדרגת הגוף דא"א. וזהו, שהחכמה התפשטה והוציאה ממנה בינה לבחינת גוף.
ונאמר, וזו עלתה להיות מחשבה, שהיא בינה: נקודת המלכות הזו, אשר עלתה לחכמה, והחכמה נתקנה על ידה כזכר ונוקבא, היא עלתה משום זה, ונעשתה למחשבה, בינה. כי כיוון שעומדת בזיווג עם חכמה, היא מקבלת מחכמה, והמקבל מחכמה נבחן לבינה ולא למלכות. ונמצא, שאעפ"י שמשורשה היא מלכות לבחינת נקודה, הרי נעשתה, מחמת העלייה, לבחינת בינה. וע"כ נאמר, וזו עלתה להיות מחשבה. שזה גרם אל הנקודה להיות בינה, הנקראת מחשבה.
ודע, כי לפעמים נקרא בזוהר השם מחשבה על החכמה ולפעמים על הבינה. כי מחשבה פירושה נוקבא דחכמה. וע"כ יש לכנותה בשם חכמה, כי היא הנוקבא דחכמה. אמנם מעצם בחינתה, היא בינה ולא חכמה. אכן אין הבינה נקראת בשם מחשבה, אלא רק בהיותה בחינת ראש ביחד עם החכמה.
ונאמר, צייר בה את כל הציורים, חקק בה כל החקיקות. כי באותה נקודה שעלתה להיות מחשבה, צייר וחקק כל חמשת פרצופי אצילות א"א או"א וזו"ן. וצייר בה וחקק בה, רומז בזה לעניין רב. כי צייר בה פירושו, שנאצלו על ידה כל הציורים, שהם חמשת פרצופי אצילות. כלומר, ע"י הזיווג, שנעשה על המסך בנקודה שעלתה למחשבה, יצאו קומת ו"ק דאו"ח ואו"י בכלים דכו"ח בכל פרצוף. אבל חקק בה כל החקיקות, חיסרון. שעם עליית הנקודה להיות מחשבה, נעשו חסרונות וחקיקות, שהם הכנות לבית קיבול על האורות בכל פרצופי אצילות. ומתוך שעניין זה הוא יסוד כל המוחין דאצילות, יש לבארו היטב.
כי עליית הנקודה למחשבה, בינה, בזה שנעשה סיום חדש בע"ס דכל מדרגה. כי הנקודה, המלכות עם המסך שבה, שהייתה עומדת לזיווג במקום מלכות של ע"ס דראש, פה, וסיימה שם את הראש, עלתה עתה למקום הבינה של ראש, הנקרא נקבי עיניים, נוקבא דחכמה, שהיא בינה, ונעשה הזיווג על המסך שלה, במקום נקבי עיניים, וסיימה שם את הראש. וג' הספירות, בינה ז"א ומלכות של הראש, הנקראות אח"פ, ירדו מתחת מקום הסיום של הראש, למדרגת גוף.
ועד"ז נעשה בהכרח גם בע"ס דגוף. אשר המלכות המסיימת את הגוף של הפרצוף, שהייתה עומדת מקודם לכן במקום הנקודה האמצעית, המלכות דע"ס דגוף, הנקראת סיום רגלין, עלתה עתה למקום בינה של הגוף, ת"ת, כי חג"ת דגוף הם כח"ב, וסיימה את הגוף בת"ת, במקום החזה. ואלו ג' הספירות, בינה וזו"ן דגוף, הנקראות תנהי"ם, יצאו מבחינת אצילות ונפלו לבחינת בי"ע דפרודא.
הרי שבסיבת עליית הנקודה להיות מחשבה, נבקעה כל מדרגה לשני חצאים, שחציה העליון, כו"ח, נשארו במדרגה, והבינה וז"א ונוקבא של כל מדרגה נאבדו ממנה וירדו למדרגה שמתחתיה. וזה עניין התחלקות של השם אלוקים על אותיות מ"י אל"ה. כי מדרגה שלֵמה בע"ס כח"ב זו"ן נקרא בשם הקדוש אלוקים, שבו חמש אותיות כנגד חמש ספירות כח"ב זו"ן, שאל"ה הן כח"ב, י"ם הן זו"ן. ועתה, אחַר שנחלקה כל מדרגה לשני חצאים, שכו"ח נשארו, ובינה וזו"ן נפלו ממנה, נמצא כי לא נשארו בכל מדרגה זולת ב' האותיות מ"י, וג' אותיות אל"ה נפלו מכל מדרגה למדרגה שמתחתיה.
אבל לפי זה היו צריכות להישאר ב' אותיות א"ל במדרגה, ואותיות הי"מ היו צריכות ליפול ממנה למדרגה התחתונה? העניין הוא, שיש תמיד ערך הפוך בין הכלים לאורות, בכלים באים העליונים מתחילה, תחילה בא הכלי דכתר ואח"כ הכלי דחכמה, עד כלי המלכות לבסוף. והיפוכו הוא באורות, שבהם באים התחתונים תחילה, מתחילה בא אור המלכות, ואח"כ אור הז"א, ואח"כ אור הבינה, עד אור הכתר לבסוף. ולפיכך, אם יש ב' הכלים כו"ח, הרי יש בהם ב' האורות, אור המלכות ואור הז"א, הנקראים ו"ק. ולפיכך אנו מבחינים, שרק ב' האותיות מ"י נשארו במדרגה, אור המלכות ואור הז"א של השם אלוקים, אבל ג' אותיות אל"ה נפלו מהם, וע"כ נעשתה כל מדרגה מחוסרת ג"ר שבה.
ונאמר, שצייר בה את כל הציורים, חקק בה כל החקיקות. שרומזים בזה על התחלקות כל מדרגה לשני חצאים, מכוח עליית הנקודה להיות מחשבה. צייר בה כל הציורים, על ב' האותיות מ"י, שנשארים בכל המדרגה, צייר הציור דאדני. חקק בה כל החקיקות, ג' האותיות אל"ה, שנפלו מכל מדרגה ונחסרה מהם. כי מסיבת חסרונן, לא נשאר במדרגה, זולת אור המלכות ואור הז"א, וג' האורות של כח"ב חסרים מהן, כי אין אור בלי כלי. באופן שאם שוב ישיגו הכלים דבינה וזו"ן, תכף ישיגו גם ג"ר דאורות. כי זה תלוי בזה.

 14 וְחָקַק בְּתוֹךְ הַמָּאוֹר הַקָּדוֹשׁ הַנִּסְתָּר חֲקִיקָה שֶׁל צִיּוּר אֶחָד נִסְתָּר, קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, בִּנְיָן עָמֹק שֶׁיָּצָא מִתּוֹךְ הַמַּחֲשָׁבָה וְנִקְרֵאת מִ''י תְּחִלָּה [נ''א רֵאשִׁית] לַבִּנְיָן. עוֹמֵד וְלֹא עוֹמֵד. עָמֹק וְנִסְתָּר בַּשֵּׁם. לֹא נִקְרָא אֶלָּא מִ''י. רָצָה לְהִתְגַּלּוֹת וּלְהִקָּרֵא בַּשֵּׁם [הַזֶּה], וְהִתְלַבֵּשׁ בִּלְבוּשׁ יְקָר שֶׁמֵּאִיר וּבָרָא אֵלֶּה, וְעָלָה אֵלֶּה בַּשֵּׁם. הִתְחַבְּרוּ הָאוֹתִיּוֹת אֵלּוּ בְּאֵלּוּ, וְנִשְׁלְמוּ בַּשֵּׁם אֱלֹהִים (מִ''י+אֵלֶּה). וְטֶרֶם שֶׁבָּרָא אֵלֶּה, לֹא עָלָה בַּשֵּׁם אֱלֹהִים, וְהֵם שֶׁחָטְאוּ בָּעֵגֶל [נ''א בָּעוֹלָם], וְעַל סוֹד זֶה אָמְרוּ (שמות לב) אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל.

 14 וְאַגְלִיף גּוֹ בּוֹצִינָא קַדִּישָׁא סְתִימָא גְּלִיפוּ דְּחַד צִיּוּרָא סְתִימָאָה קֹדֶשׁ קַדִּישִׁין בִּנְיָינָא עֲמִיקָא דְּנָפַק מִגּוֹ מַחֲשָׁבָה וְאִקְרֵי מִ''י שֵׁירוּתָא (נ''א ראשיתא) לְבִנְיָנָא. קַיָּימָא וְלָא קַיָּימָא. עָמִיק וְסָתִים בִּשְׁמָא. לָא אִקְרֵי אֶלָּא מִ''י. בָּעָא לְאִתְגַּלְיָיא וּלְאִתְקְרֵי בִּשְׁמָא (דא) וְאִתְלַבַּשׁ בִּלְבוּשׁ יְקָר דְּנָהִיר וּבָרָא אֵלֶּה, וְסָלִיק אֵלֶּ''ה בִּשְׁמָא. אִתְחַבְּרוּן אַתְוָון אִלֵּין בְּאִלֵּין וְאִשְׁתְּלִים בִּשְׁמָא אֱלֹהִים. וְעַד לָא בָרָא אֵלֶּה לָא סָלִיק בִּשְׁמָא אֱלֹהִים. וְאִנּוּן דְּחָבוּ בְּעֶגְלָא (נ''א בעלמא). עַל רָזָא דְנָא אָמְרוּ (שמות לכ) אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל.

vechakak betoch hamma'or hakkadosh hannisttar chakikah shel tziur echad nisttar, kodesh kadashim, binyan amok sheiatza mittoch hammachashavah venikre't mi"y techillah [n" re'shit] labinyan. omed velo omed. amok venisttar bashem. lo nikra ella mi"y. ratzah lehitgallot ulehikkare bashem [hazzeh], vehitlabesh bilvush yekar shemme'ir uvara elleh, ve'alah elleh bashem. hitchaberu ha'otiot ellu be'ellu, venishlemu bashem elohim (mi"y+elleh). veterem shebara elleh, lo alah bashem elohim, vehem shechate'u ba'egel [n" ba'olam], ve'al sod zeh ameru (shmvt lv) elleh eloheicha yisra'el

ve'aglif go botzina kadisha setima gelifu dechad tziura setima'ah kodesh kadishin binyayna amika denafak migo machashavah ve'ikrei mi''y sheiruta (n'' r'shyt) levinyana. kayayma vela kayayma. amik vesatim bishma. la ikrei ella mi''y. ba'a le'itgalyay ule'itkerei bishma (d) ve'itlabash bilvush yekar denahir uvara elleh, vesalik ele''h bishma. itchaberun atvavn illein be'illein ve'ishttelim bishma elohim. ve'ad la vara elleh la salik bishma elohim. ve'innun dechavu be'egla (n'' v'lm). al raza dena ameru (shmvt lch) elleh eloheicha yisra'el

Translations & Notes

 וחקק בתוך הנר הקדוש הסתום, המלכות שנכללה בבינה, חקיקה של ציור סתום אחד, קודש קודשים, שהוא בניין עמוק היוצא מתוך המחשבה, ג"ר, ונקרא מ"י, התחלה אל הבניין. עומד ואינו עומד, עמוק וסתום בשם אלוקים. ועוד נקרא מ"י דאלוקים, שחסרות אותיות אלה מהשם אלוקים. רצה להתגלות ולהיקרא בשם אלוקים, הוא התלבש בלבוש כבוד המאיר, אור החסדים, וברא אל"ה. ועלו אותיות אל"ה בשם אלוקים. שהתחברו אותיות אלו באלו, אותיות מ"י באותיות אל"ה, ונשלם השם אלוקים. וכל עוד שלא ברא אל"ה, לא עלה בשם אלוקים. ואלו שחטאו בעגל, אמרו ע"ז, אל"ה אלוקיך ישראל.
ביאור הדברים. כי ע"י עליית מ"ן מתחתונים, נמשך אור חדש מע"ב ס"ג דא"ק, שבהיות האור הזה מע"ב ס"ג דא"ק, שלמעלה מצ"ב, הבוקע כל מדרגה לשתיים. ע"כ בעת שנמשך האור הזה לראש א"א, חוזר ומוריד את הנקודה מתוך המחשבה, ממקום הבינה, חזָרָה למקומה, למקום המלכות של הראש, כמו שהיה לפני צ"ב. וג' הספירות בינה, ז"א ומלכות, שנפלו מהראש, נמצאות חוזרות לבחינת ראש, שהרי הזיווג נעשה במקום המלכות שלמטה מהן. ונבחן שהשם אלוקים חזר ונתגלה. כי ג' האותיות אל"ה חזרו ונתחברו אל המ"י במדרגה אחת, ונשלם שם אלוקים במדרגה. וכיוון שחזרו בינה וזו"ן דכלים חזרו גם ג"ר דאורות, והתלבשו כח"ב זו"ן דאורות בחמש אותיות של שם אלוקים: אורות כח"ב באל"ה, אורות זו"ן בי"ם. וזכור זאת היטב, שאל"ה הנפולים, הם בחינת כלי בינה וזו"ן, החסרים למדרגה. אבל בעת שאל"ה מתחברות בשם אלוקים, הן נעשות אורות כח"ב, מטעם הערך ההפוך שבין הכלים לאורות.
ונאמר, וחקק בתוך הנר הקדוש הסתום, המלכות שנכללה בבינה, כלומר, שנחקק מסך ומקום זיווג מחדש במלכות דראש א"א, הנקרא הנר הקדוש הסתום. והיא חקיקה של ציור סתום אחד, קודש קודשים, אשר החקיקה החדשה הזו ממשיך ציור אחד, קומה של ע"ס, קודש קודשים, קומת ג"ר, הנקרא קודש קודשים. ומשום שיוצא מתוך מחשבה, משום הנקודה שעלתה להיות מחשבה, הנה עתה חזרה ויצאה מתוך מחשבה, ובאה למקומה האמיתי, למקום המלכות דראש. וע"כ ג' הכלים בינה ז"א ונוקבא, אל"ה, חזרו עתה למדרגה של הראש, ונשתלם שם אלוקים. ומכנה את הקומה הזו דג"ר בשם ציור סתום.
ונאמר, שנקרא מ"י, התחלה אל הבניין. שאע"פ שכבר התחברו אל"ה במ"י, ונעשה השם אלוקים, מ"מ עדיין נקרא רק מ"י, והוא התחלה אל הבניין, הוא התחלה לבניין השם אלוקים, כי הבניין עוד לא נשלם.
ונאמר, והוא עומד ואינו עומד, מצד אחד כבר עומד הבניין בכל השלמות, שהרי מקום הזיווג חזר למקומו בפה דראש, ובינה וזו"ן חזרו למדרגה, וכן ג"ר דאורות, והשם אלוקים נשלם. אמנם מצד שני לא עומד עוד בניין השם, כי הוא עמוק וסתום בשם אלוקים. שהאורות של השם אלוקים הם עוד עמוקים וסתומים ואינם מאירים באל"ה, שהם בינה וזו"ן, שעלו למקום הראש. מטעם, כי מחמת עלייתם לראש א"א, ששם מאירה החכמה בלבדה, הנה אין בקומה הזו אלא אור החכמה. וכיוון שהם ז"ת, וז"ת שעלו אינן יכולות לקבל החכמה בלי התלבשות תוך חסדים, וחסדים אין להם שם, ע"כ אינם יכולים לקבל גם החכמה. ולפיכך נבחן, שהשם עמוק וסתום, ואינו מתפשט עוד בג' אותיות אל"ה. ומטעם זה נבחן עוד בניין קומה זו בבחינת, לא עומד. ועדיין אל"ה אינם מגולים בה. וע"כ נאמר, שלפני זה לא נקרא אלא מי, כי האותיות אל"ה עוד סתומות בשם אלוקים, ואין שם אלא רק מ"י.
ונאמר, שרצה להתגלות ולהיקרא בשם אלוקים, כיוון שכבר נשלם השם, כי כבר עלו אל"ה לראש, ועכ"ז אינן מאירות כלל. ע"כ רצה להתגלות ולהיקרא בשם אלוקים. הוא התלבש בלבוש כבוד המאיר, אור החסדים, וברא אל"ה.
פירוש. כיוון שכל הסיתום של השם, שאינו יכול להאיר באל"ה, הוא מחמת חיסרון של הלבוש דחסדים, שאין ז"ת יכולות לקבל אור חכמה בלי חסדים. ע"כ חזר ועשה הזיווג דקטנות. כבעת היותו בגוף דא"א, והמשיך קומת החסדים, והקומה דחכמה התלבשה באור החסדים שהמשיכה, והאור ההוא נעשה אל הקומה לבוש כבוד המאיר, אשר דרך הלבוש הזה דחסדים, הוא יכול להאיר את אור החכמה בז"ת, שהן אל"ה.
וברא אל"ה, ועלו אותיות אל"ה בשם אלוקים. כלומר ע"י לבוש הכבוד, קומת החסדים, שקיבל מזיווג הגוף שלמטה מחזה, הנקרא בריאה, ברא אלה, השפיע האור לאל"ה. וע"י זה עלו אותיות אל"ה בשם אלוקים. כי מאחר שכבר יש להם לבוש כבוד מחסדים, הן יכולות לקבל בו גם חכמה. ואז נגלו אל"ה בשם אלוקים. כי עתה מאירים בו הבינה וזו"ן בתכלית השלמות שבהם. ונבחן, כי עתה נשתלם והתגלה השם אלוקים. ושנאמר, שהתחברו אותיות אלו באלו, מ"י באל"ה. ונשלם השם אלוקים, כי עתה מקבלות אל"ה קומת החכמה, מפאת שהשיגו לבוש דחסדים, וכל חמישה אותיות אלוקים מאירות בשלמותן.
ונאמר, שעד שלא ברא אל"ה, לא עלה בשם אלוקים. כי מטרם שהמ"י השפיע להם אור החסדים ללבוש, לא היו אל"ה יכולות לקבל כלום ממ"י, ולא האיר באלוקים אלא מ"י בלבד. ונאמר, ואלו שחטאו בעגל, אמרו ע"ז, אל"ה אלוהיך ישראל. כי הם פגמו בלבוש כבוד המאיר. וע"כ המ"י נפרד מאל"ה. ולכן אמרו, אל"ה אלוהיך. ויצא השפע לאלוהים אחרים.

 15 וּכְמוֹ שֶׁמִּשְׁתַּתֵּף מִ''י בְּאֵלֶּה, כָּךְ הוּא הַשֵּׁם שֶׁמִּשְׁתַּתֵּף תָּמִיד, וּבַסּוֹד הַזֶּה הִתְקַיֵּם הָעוֹלָם. וּפָרַח אֵלִיָּהוּ וְלֹא רָאִיתִי אוֹתוֹ, וּמִמֶּנּוּ יָדַעְתִּי הַדָּבָר [הַזֶּה] [שֶׁהֶעֱמַדְתִּי] עַל הַסּוֹד וְהַסֵּתֶר שֶׁלָּהּ. בָּא רַבִּי אֶלְעָזָר וְכָל הַחֲבֵרִים וְהִשְׁתַּטְּחוּ לְפָנָיו. בָּכוּ וְאָמְרוּ, אִלְמָלֵא לֹא בָאנוּ לָעוֹלָם אֶלָּא לִשְׁמֹעַ אֶת זֶה - דַּי.

 15 וּכְמָה דְּאִשְׁתַּתַּף מִ''י בְּאֵלֶּה, הָכִי הוּא שְׁמָא דְּאִשְׁתַּתַּף תָּדִיר. וּבְרָזָא דָא אִתְקַיֵּים עָלְמָא. וּפְרַח אֵלִיָּהוּ וְלָא חָמֵינָא לֵיהּ. וּמִנֵּיהּ יְדַעְנָא מִלָּה (דא) דְאוֹקִימְנָא (וקאימנא) עַל רָזָא וְסִתְרָא דִילָהּ. אֲתָא רִבִּי אֶלְעָזָר וְכֻלְהוּ חַבְרַיָיא וְאִשְׁתְּטָחוּ קַמֵּיהּ. בָּכוּ וְאָמְרוּ אִלְמָלֵא לָא אֲתֵינָא לְעָלְמָא אֶלָּא לְמִשְׁמַע דָּא דַּיַּי.

uchemo shemmishttattef mi"y be'elleh, kach hu hashem shemmishttattef tamid, uvassod hazzeh hitkayem ha'olam. ufarach eliahu velo ra'iti oto, umimmennu yada'tti hadavar [hazzeh] [shehe'emadtti] al hassod vehasseter shellah. ba rabi el'azar vechal hachaverim vehishttattechu lefanav. bachu ve'ameru, ilmale lo va'nu la'olam ella lishmoa et zeh - day

uchemah de'ishttattaf mi''y be'elleh, hachi hu shema de'ishttattaf tadir. uveraza da itkayeim alema. uferach eliahu vela chameina leih. uminneih yeda'na millah (d) de'okimna (vk'ymn) al raza vesitra dilah. ata ribi el'azar vechulhu chavrayay ve'ishttetachu kammeih. bachu ve'ameru ilmale la ateina le'alema ella lemishma da dayay

Translations & Notes

 וכמו שהתחברו מ"י באל"ה, והיו לשם אלוקים, ע"י לבוש כבוד המאיר, אור החסדים, כך השם מתחבר תמיד, ע"י לבוש כבוד המאיר. ובסוד זה מתקיים העולם, כמ"ש, עולם חסד ייבנה. ואליהו פָּרח, ולא ראיתי אותו. וממנו ידעתי הדבר, שעמדתי על הסוד והסתר שלו. בא רבי אלעזר וכל החברים, והשתטחו לפניו. בכו ואמרו, אם לא היינו באים לעולם, אלא לשמוע את זה, היה די לנו.
פירוש. באותו הדרך שהתבאר, שלא עלה בשם אלוקים, עד שקומת החכמה התלבשה בלבוש כבוד המאיר, ואז התחברו מ"י באל"ה, והיו לשם אלוקים, כך השם מתחבר תמיד, כן הוא קיים לעד לנצחיות, ולא עולה בשם אלוקים בלי לבוש כבוד המאיר. ובזה מתקיים העולם. גם עולם התחתון, הנוקבא, מ"ה, מקבל המוחין בדרך זה של שיתוף מ"י באל"ה, ונשלם לגמרי כמו עולם העליון, כמו שרבי שמעון הולך ומבאר. וזהו, במחלוקת מרבי אלעזר, שאמר על עולם התחתון, כיוון שהגיע שָמה מ"ה, מ"ה ידעת. הלוא הכל סתום כבתחילה. נמצא לדבריו, שלא מתקיים עולם התחתון כמו עולם העליון. ונאמר, שבסוד זה מתקיים העולם, באותו אופן של עולם העליון. וע"כ פסק רבי שמעון דבריו לעיל. והנה אליהו לא פירש אלא סדר המוחין, ובניין שם אלוקים באו"א לבד. אבל לא ביאר, איך סדר בניין אלוקים הוא בנוקבא.
אמא השאילה בגדיה לבִתה [אמא אוזיפת לברתא מאנהא]
Prev Zohar
Next Zohar