16 אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, עַל זֶה הַשָּׁמַיִם וּצְבָאָם נִבְרְאוּ בְּמָ''ה, שֶׁכָּתוּב (תהלים ח) כִּי אֶרְאֶה שָׁמֶיךָ מַעֲשֵׂה אֶצְבְּעֹתֶיךָ וְגוֹ'. וְכָתוּב (שם) מָ''ה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ אֲשֶׁר תְּנָה'' הוֹדְךָ'' עַל'' הַשָּׁמָיִם''. עַל הַשָּׁמַיִם הוּא לַעֲלוֹת בַּשֵּׁם, מִשּׁוּם שֶׁבָּרָא אוֹר לְאוֹרוֹ וְהִתְלַבֵּשׁ זֶה בָּזֶה וְעָלָה בְּשֵׁם עֶלְיוֹן. וְעַל כֵּן בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים - זֶה אֱלֹהִים הָעֶלְיוֹן, שֶׁהֲרֵי מָ''ה לֹא הָיָה כָּךְ וְלֹא נִבְנָה.

 16 אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן עַל דָּא שְׁמַיָא וְחֵילֵיהוֹן בְּמָּ''ה אִתְבְּרִיאוּ, דִּכְתִיב (תהלים שם) כִּי אֶרְאֶה שָׁמֶיךָ מַעֲשֵׂה אֶצְבְּעוֹתֶיךָ וְגו' וּכְתִיב, (תהלים שם) מָ''ה אַדִּיר שִׁמְךָ בְּכָל הָאָרֶץ אֲשֶׁר תְּנָה'' הוֹדְךָ'' עַל'' הַשָּׁמָיִם'', עַל הַשָּׁמַיִם אִיהוּ לְסַלְקָא בִּשְׁמָא. בְּגִין דְּבָרָא נְהוֹרָא לִנְהוֹרֵיהּ וְאִתְלַבַּשׁ דָּא בְדָא וְסָלִיק בִּשְׁמָא עִלָּאָה. וְעַל דָּא בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלהִים, דָּא אֱלֹהִים עִלָּאָה, דְּהָא מָ''ה לָא הֲוֵי הָכִי וְלָא אִתְבְּנֵי.

amar rabi shim'on, al zeh hashamayim utzeva'am nivre'u bema"h, shekatuv (thlym ch) ki er'eh shameicha ma'aseh etzbe'oteicha vego'. vechatuv (shm) ma"h adir shimcha bechal ha'aretz asher tenah" hodecha" al" hashamayim". al hashamayim hu la'alot bashem, mishum shebara or le'oro vehitlabesh zeh bazeh ve'alah beshem elyon. ve'al ken bere'shit bara elohim - zeh elohim ha'elyon, sheharei ma"h lo hayah kach velo nivnah

amar ribi shim'on al da shemaya vecheileihon bema''h itberi'u, dichtiv (thlym shm) ki er'eh shameicha ma'aseh etzbe'oteicha vegv' uchetiv, (thlym shm) ma''h adir shimcha bechal ha'aretz asher tena'he' hodecha'' al'' hashamayim'', al hashamayim ihu lesalka bishma. begin devara nehora linhoreih ve'itlabash da veda vesalik bishma illa'ah. ve'al da bere'shit bara elhim, da elohim illa'ah, deha ma''h la havei hachi vela itbenei

Translations & Notes

 אמר רבי שמעון, על כן השמים וצבָאם נבראו במ"ה, המלכות. כי כתוב, כי אראה שמֶיך מעשה אצבעותיך. ומקודם לכן כתוב, מ"ה אדיר שמך בכל הארץ, אשר תְנָה הודךָ על השמים. הרי השמים נבראו בשם מ"ה, המלכות. ופירוש הכתוב, על השמים, המורה על הבינה, הנקראת מ"י, שמעל ז"א, הנקרא שמים, שמלכות עולה בשם אלוקים.
פירוש. מ"ה, מלכות, עולה ונכלל בבינה, אלוקים, אחַר שברא אור חסדים ללבוש כבוד אל אור החכמה שבשם מ"י, שאז התלבשו זה בזה, והמלכות עלתה בשם העליון אלוקים, שהוא שם הבינה, שהמלכות נכללת בה. וע"כ, בראשית ברא אלוקים. אלוקים העליון, בינה ולא מלכות. כי מ"ה, מלכות, ולא נבנה במ"י אל"ה.
פירוש. כיון שעולם התחתון, מ"ה ממשיך המוחין בשם אלוקים בעולם העליון, ע"כ הייתה היכולת שייבראו שמים וצבָאם ע"י מ"ה, כי אין תולדות בלי מוחין עילאין, שהם מוחין דחיה. וזה אמר רבי שמעון, וע"כ, משום שגם עולם התחתון מ"ה, מתקיים בשם אלוקים מעולם העליון, השמים וצבאם נבראו במ"ה, במלכות, היה כוח למ"ה להוציא תולדות אלו השמים וצבאם.
ולכן כתוב, אשר תְנָה הודךָ על השמים. להשמיענו, שהמוחין נמשכים משֵם אלוקים דישסו"ת, ע"י השיתוף של מ"י באל"ה, שמ"י הן ממעל השמים, ז"א. ע"כ נאמר, על השמים שמלכות עולה בשם אלוקים, כלומר, שההוד, המוחין, על השמים, מעל לז"א, הוא ישסו"ת, שבו עולה השם אלוקים, והוא מ"י ברא אל"ה. אבל בשמים עצמו, ז"א אין שָם מ"י אלא רק מ"ה.
אחר שנמשכה קומת החכמה מחמת הנקודה שחזרה ויצאה מתוך מחשבה, חזר ועשה זיווג דו"ק להמשכת אור חסדים, והתלבש אור חכמה באור חסדים, ואז מ"י האיר באל"ה. שנאמר, אחר שברא אור חסדים אל אור החכמה, שאז התלבשו זה בזה, והמלכות עלתה בשם העליון אלוקים, והתלבש אור החכמה באור החסדים, וע"כ הגיעו המוחין ממ"י לאל"ה, והתחברו אותיות אלו באלו, והמלכות עלתה בשם העליון אלוקים. בשם העליון, מעל השמים, מישסו"ת, שבהם מ"י, אבל לא בשמים, שהוא מ"ה.
ונאמר, מ"ה, מלכות, ולא נבנה במ"י אל"ה, כי מ"י בינה, אשר מעת צ"א לא היה בה שום צמצום כלל, כי הצמצום היה שם על הנקודה האמצעית, המלכות, שהצטמצמה שלא לקבל בה אור, ונתקנה בזיווג דהכאה להעלות או"ח. אבל ט"ר היו נקיות מכל צמצום, והיו ראויות לקבל אור החכמה. אלא רק בצ"ב, כדי להמתיק המלכות במדה"ר, עולה המלכות לאבא, ואבא נתקן בה כעין זכר ונוקבא, וקיבלה המלכות מקום בינה. והנקודה, מלכות, עלתה להיות מחשבה, בינה. ומאז הצטמצמה גם הבינה ונתקנה במסך, שלא לקבל אור החכמה בתוכה, כדי לקבל הזיווג דהכאה ולהעלות או"ח. הרי שהבינה ממקורה ראויה לקבל חכמה בלי שום צמצום, ומה שקיבלה בתוכה הצמצום והמסך, לא היה אלא להמתיק המלכות.
ולפיכך ע"י העלאת מ"ן מתחתונים, נמשך אור חדש מע"ב ס"ג דא"ק, המוריד בחזרה את הנקודה ממקום בינה למקומה, למלכות, כמו שהיה בצ"א, ויוצאת הנקודה ממחשבה. שע"י זה נטהרת הבינה מכל צמצום, וחוזרת ומקבלת אור חכמה. ואחר שקומת החכמה מתלבשת בחסדים, מאירה מ"י באל"ה, ומתגלה שֵם אלוקים. והנה כל הבניין הזה של שם אלוקים לא יתכן כלל במ"ה, כי המ"ה היא קצה השמים למטה, המלכות עצמה, שעליה היה הצמצום ממקורה גם בצ"א, ואינה ראויה לקבל בתוכה שום הארת חכמה. וע"כ נאמר, מ"ה, מלכות, ולא נבנה במ"י אל"ה, כי רק במ"י שייך כל הבניין של שם אלוקים, ע"י חזרה ויציאה מתוך מחשבה, ולא במ"ה.

 17 אֶלָּא, בְּשָׁעָה שֶׁנִּמְשְׁכוּ הָאוֹתִיּוֹת הַלָּלוּ [מֵאֵלּוּ] אֵלֶּ''ה מִלְמַעְלָה לְמַטָּה. וְהָאֵם הִלְוְתָה לַבַּת בְּגָדֶיהָ וְקִשְּׁטָה אוֹתָהּ בְּתַכְשִׁיטֶיהָ. וּמָתַי קִשְּׁטָה אוֹתָהּ בְּתַכְשִׁיטֶיהָ כָּרָאוּי? בְּשָׁעָה שֶׁנִּרְאוּ לְפָנֶיהָ כָּל זָכָר, שֶׁכָּתוּב (שמות כג) אֶל פְּנֵי הָאָדוֹן ה'. וְזֶה נִקְרָא אָדוֹן, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע ג) הִנֵּה אֲרוֹן הַבְּרִית אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ. וְאָז יָצְאָה ה' וְנִכְנְסָה י', וְהִתְקַשְּׁטָה בְּכֵלִים שֶׁל זָכָר כְּנֶגְדָּם שֶׁל כָּל זָכָר בְּיִשְׂרָאֵל.

 17 אֶלָּא בְּשַׁעֲתָא דְּאִתְמַשְּׁכָן אַתְוָון אִלֵּין (מאילין) אֵלֶּ''ה מִלְּעֵילָא לְתַתָּא. וְאִמָּא אוֹזִיפַת אֶל פְּנֵי הָאָדוֹן יְיָ, וְדָא אִקְרֵי אָדוֹן כְּמָא דְאַתְּ אָמֵר, (יהושע ג) הִנֵּה אֲרוֹן הַבְּרִית אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ. כְּדֵין נַפְקַת ה' וְאָעִילַת י', וְאִתְקַשִּׁיטַת בְּמָאנֵי דְכוּרָא לְקָבְלֵיהוֹן דְּכָל דְּכַר בְּיִשְׂרָאֵל.

ella, besha'ah shennimshechu ha'otiot hallalu [me'ellu] ele"h milma'lah lemattah. veha'em hilvetah labat begadeiha vekishetah otah betachshiteiha. umatay kishetah otah betachshiteiha kara'uy? besha'ah shennir'u lefaneiha kal zachar, shekatuv (shmvt chg) el penei ha'adon 'he. vezeh nikra adon, kemo shenne'emar (yhvsh g) hinneh aron haberit adon kal ha'aretz. ve'az yatze'ah 'he venichnesah yod, vehitkashetah bechelim shel zachar kenegdam shel kal zachar beyisra'el

ella besha'ata de'itmashechan atvavn illein (m'ylyn) ele''h mille'eila letatta. ve'imma ozifat el penei ha'adon adonay , veda ikrei adon kema de'at amer, (yhvsh g) hinneh aron haberit adon kal ha'aretz. kedein nafkat 'he ve'a'ilat yod, ve'itkashitat bema'nei dechura lekaveleihon dechal dechar beyisra'el

Translations & Notes

 אלא בשעה שאותיות אל"ה נמשכות ממעלה, מבינה, למטה, למלכות, כי האם משאילה בגדיה לבִתה ומקשטת אותה בקישוטיה, אז נמשך השם אלוקים מבינה, האם, למלכות, הבת. ומקשטת אותה בקישוטיה, בשעה שנראה לפניה כל זכר. שאז כתוב עליה, אל פני האדון ה'. כי אז נקראת המלכות אדון, לשון זכר. כמ"ש, הנה ארון הברית, אדון כל הארץ. הרי הכתוב קורא את המלכות, המכונה ארון הברית, בשם אדון כל הארץ, שם זכר, משום שקיבלה את הכלים המכונים בגדים, והמוחין המכונים קישוטים, מהאם, בינה. כי אז יוצאת ה' ממ"ה ובמקומה נכנסת י', ונקראת המלכות מ"י כמו הבינה. ואז היא מתקשטת בבגדי זכר, בגדים דבינה, כנגד כל ישראל.
ביאור הדברים. לאחר שעשה בראש א"א נקודה אחת, וזו עלתה להיות מחשבה, כי החכמה נתקנה בה כעין זכר ונוקבא, הנה אז צייר בה כל הציורים, שכל הקומות של חמשת פרצופי אצילות הצטיירו בה, באופן שאין יותר מכ"ח כל קומה, בא"א ואו"א וזו"ן, וחקק בה כל החקיקות, שבכוחה נפרדו ג' ספירות בינה וז"א ומלכות מכל קומה למדרגה שמתחתיה. כי בינה ז"א ומלכות דא"א נפלו לאו"א, ובינה ז"א ומלכות דאו"א נפלו לזו"ן, ובינה ז"א ומלכות דזו"ן נפלו לבי"ע. ואלו ב' הספירות שנשארו במדרגה, כו"ח, נקראות מ"י. ואלו ג' ספירות שנפרדו מכל מדרגה, נקראות ג' אותיות אל"ה.
ונאמר, בשעה שאותיות אלו אל"ה נמשכות ממעלה, מבינה, למטה, למלכות, בעת שנקודה עלתה להיות מחשבה, שאז נפרדו ג' האותיות אל"ה מאו"א ונפלו למדרגה שמתחתיהם, זו"ן. כי אז נבחן שאל"ה דאו"א, שהן בזו"ן, נמשכו מלמעלה למטה והתלבשו תוך הזו"ן, כי אל"ה דאבא, שהוא ישראל סבא, נמשך לז"א, ואל"ה דאמא, שהיא תבונה, נמשכה לנוקבא.
ואמא משאילה בגדיה לבִתה ומקשטת אותה בקישוטיה. בעת ביאת המוחין דגדלות, שנמשך חקיקה של ציור סתום אחד, קודש קודשים, בניין עמוק היוצא מתוך המחשבה. כלומר, שהנקודה חזרה ויצאה מתוך מחשבה למקומה, למלכות, שבזה הוחזרו ג' הכלים בינה וזו"ן למדרגה, ונמשכו ג' האורות דכח"ב, הנקראים קודש קודשים. ותדע, כי בעת שהוחזרו הכלים בינה וזו"ן מהגוף לראש דא"א, נמשכו עימהם גם או"א, המלבישים עליהם, ועלו גם הם לראש דא"א, וקיבלו שם אותם המוחין דקודש קודשים שבראש א"א. כי זה הכלל, העליון היורד לתחתון נעשה כמוהו, וכן התחתון העולה לעליון נעשה כמוהו.
ולפיכך במצב הקטנות, שבינה וזו"ן נפרדו מהראש דא"א ונפלו לגוף שלו, שהם מלובשים באו"א מפה ולמטה, נעשו הבינה וזו"ן דא"א לבחינת או"א ממש. וע"כ במצב הגדלות, שחזרו הבינה וזו"ן דא"א למדרגת הראש שלו, הנה לוקחים עימהם גם האו"א. כי כבר נעשו למדרגה אחת בשעת הקטנות, ונמצאים משום זה גם בגדלות, שאו"א עלו עתה עימהם לראש דא"א, שנעשו ג"כ שווים כמוהו, ומקבלים אותם המוחין שבראש דא"א, הנקראים קודש קודשים.
ועד"ז ממש עלו הזו"ן לאו"א. כי אחַר שאו"א קיבלו המוחין שבראש א"א, יצאה גם בהם הנקודה מתוך מחשבה למקום המלכות, שבזה הוחזרו הבינה וזו"ן שלהם אל מדרגתם דאו"א. והנה בה בעת שהכלים בינה וזו"ן חזרו ועלו לאו"א, לקחו עימהם גם את הזו"ן המלבישים עליהם, ועולים גם הזו"ן לאו"א, ומקבלים המוחין של קודש קודשים אשר שם.
ונאמר, אמא משאילה בגדיה לבִתה ומקשטת אותה בקישוטיה. כלומר, כיוון שג' אותיות אל"ה דאמא נמשכו אל הנוקבא במצב הקטנות, שזה נבחן שאמא משאילה בגדיה לבִתה, כי ע"י זה שג' הכלים בינה וזו"ן, שהם אל"ה, נפרדו מאמא ונפלו לנוקבא, הרי הן נעשו לבחינת נוקבא ממש, כי העליון היורד לתחתון נעשה כמוהו. ונבחן שאמא השאילה כלים אל"ה שלה לבת, הנוקבא, כי עתה משמשת עימהם הנוקבא. ועם זה נמצא ג"כ שמקשטת אותה בקישוטיה.
כלומר, לעת גדלות, שג' הכלים אל"ה, בינה וזו"ן דאמא, חוזרים לאמא, הנה אז עולה עימהם גם הנוקבא לאמא. ואז מקבלת הנוקבא המוחין של קודש קודשים שבאמא, כי התחתון העולה לעליון נעשה כמוהו. ונמצא עתה, שמתוך שאמא משאילה בגדיה אל"ה לבת בעת הקטנות, ע"כ מקשטת אותה בקישוטיה, במוחין, בעת הגדלות, ונמצאת מתקשטת בקישוטים דאמא.
ומתי מקשטת אותה בקישוטיה כראוי? כי יש ב' מיני קישוטים מאמא אל הנוקבא, שהם המוחין דג"ר:
א. מאמא תחתונה, תבונה, העומדת מחזה ולמטה דא"א,
ב. מאמא עילאה, העומדת מחזה ולמעלה דא"א.
וכשהנוקבא עולה לתבונה, והתבונה מקשטת לה בקישוטים שלה, נבחן שעדיין הקישוטים האלו אינם כראוי, משום, שאז עוד נמצאת הנוקבא בבחינת עומדת לשאלה, כמו התבונה, שמטרם עליית מ"ן, וע"כ אינם כראוי. אלא בעת שהנוקבא עולה למקום אמא עילאה, שמחזה ולמעלה דא"א, ואמא עילאה מקשטת לנוקבא בקישוטים שלה, אז נבחן שהקישוטים הם כראוי.
ונאמר, בשעה שנראה לפניה כל זכר. שאז כתוב עליה, אל פני האדון ה'. כי אז נקראת המלכות אדון, לשון זכר: בעת שהנוקבא עולה לתבונה ומקבלת המוחין ממנה, עוד הקישוטים אינם כראוי, כי היא עוד עומדת לשאלה, שצריכה עוד להעלאת מ"ן מן התחתונים, כדי להשתלם לגמרי. ואז נבחן, שהזכרים שבישראל מקבלים מז"א, שעלה לישראל סבא. אבל בעת שנוקבא עולה לאמא עילאה, היא נשלמת לגמרי, ואינה קיימת עוד לשאלה, לקבל מ"ן, ואז נחשבת לזכר, והזכרים שבישראל מקבלים ממנה.
ונאמר, בשעה שנראה לפניה כל זכר, שכל הזכרים בישראל מתראים לפניה ומקבלים ממנה. כי אז נקראת המלכות אדון. שאינה נקראת בשם אדנ"י, נקבה, אלא בשם אדון, זכר, מפני שאינה עומדת לשאלה, כי אין עניין עליית מ"ן נוהג עוד בה, וע"כ נחשבת לזכר.
כמ"ש, הנה ארון הברית, אדון כל הארץ: ארון נקרא הנוקבא, כי היסוד דז"א, הנקרא ברית, נכנס בה. הרי שהכתוב מכנה את הנוקבא בשם אדון כל הארץ, זכר.
כי אז יוצאת הה' ממ"ה, ובמקומה נכנסת י', ונקראת המלכות מ"י, כמו הבינה: ה' דמ"ה יוצאת ממנה, כי ה' דמ"ה מורה שעומדת לשאלה, מ"ה ידעת. הרי שה' דמ"ה מורה על שעומדת לשאלה. וה' זו דמ"ה יוצאת ממנה, ונכנסת י' במקום ה', ונקרא מ"י, כמו אמא. ואז נבנית בשם אלוקים, כמו אמא.

 18 וְאוֹתִיּוֹת אֲחֵרוֹת מוֹשְׁכִים אוֹתָם יִשְׂרָאֵל מִלְמַעְלָה לַמָּקוֹם הַזֶּה. (תהלים מב) אֵלֶּה אֶזְכְּרָה. אַזְכִּיר בְּפִי וְאֶשְׁפֹּךְ דִּמְעוֹתַי [בִּרְצוֹן נַפְשִׁי כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ הָאוֹתִיּוֹת הַלָּלוּ], וְאָז אֶדַּדֵּם מִלְמַעְלָה עַד בֵּית אֱלֹהִים, שֶׁיִּהְיֶה אֱלֹהִים כְּמוֹ שֶׁהוּא. וּבַמֶּה? (שם) בְּקוֹל רִנָּה וְתוֹדָה הָמוֹן חוֹגֵג. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, הַשְּׁתִיקָה שֶׁלִּי בָּנְתָה מִקְדָּשׁ לְמַעְלָה וּבָנְתָה מִקְדָּשׁ לְמַטָּה, וּבְוַדַּאי דִּבּוּר בְּסֶלַע וּשְׁתִיקָה בִּשְׁתַּיִם. מִלָּה בְּסֶלַע - מַה שֶּׁאָמַרְתִּי וְהִתְעוֹרַרְתִּי בוֹ, שְׁתִיקָה בִּשְׁתַּיִם - מַה שֶּׁשָּׁתַקְתִּי שֶׁנִּבְרְאוּ וְנִבְנוּ שְׁנֵי עוֹלָמוֹת יַחַד.

 18 וְאַתְוָון אָחֳרָנִין מָשְׁכָן לוֹן יִשְׂרָאֵל מֵעֵילָא לְגַבֵּי אֲתַר דָּא (תהלים מב) אֵלֶּה אֶזְכְּרָה. אַדְכַּרְנָא בְּפוּמָאי וְשָׁפִיכְנָא דִּמְעָאי (ברעות נפשי בגין לאמשכא אתוון אלין) וּכְדֵין אֱדַדֵּם מֵעֵילָא עַד בֵּית אֱלֹהִים, לְמֶהֱוֵי אֱלהִים כְּגַוְונָא דִילֵיהּ. וּבְמַאי, (תהלים מב) בְּקוֹל רִנָּה וְתוֹדָה הָמוֹן חוֹגֵג. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר שְׁתִיקָא דִילִי בְּנָא מַקְדְּשָׁא לְעֵילָא וּבְנָא מַקְדְּשָׁא לְתַתָּא. וּבְוַדַּאי מִלָּה בְּסֶלַע מִשְׁתּוֹקָא בִּתְרֵין. מִלָּה בְּסֶלַע מַה דְּאָמַרְנָא וְאִתְעַרְנָא בֵּיהּ, מִשְׁתּוֹקָא בִּשְׁתַּיִם מַה דְּשָׁתִיקְנָא דְּאִבְרוּ וְאִיבְנוּ תְּרִין עָלְמִין כְּחֲדָא.

ve'otiot acherot moshechim otam yisra'el milma'lah lammakom hazzeh. (thlym mv) elleh ezkerah. azkir befi ve'eshpoch dim'otay [birtzon nafshi kedei lehamshich ha'otiot hallalu], ve'az edadem milma'lah ad beit elohim, sheiihyeh elohim kemo shehu. uvammeh? (shm) bekol rinnah vetodah hamon chogeg. amar rabi el'azar, hashetikah shelli banetah mikdash lema'lah uvanetah mikdash lemattah, uvevada'y dibur besela ushetikah bishttayim. millah besela - mah she'amartti vehit'orartti vo, shetikah bishttayim - mah sheshataktti shennivre'u venivnu shenei olamot yachad

ve'atvavn achoranin mashechan lon yisra'el me'eila legabei atar da (thlym mv) elleh ezkerah. adkarna befuma'y veshafichna dim'a'y (vr'vt nfshy vgyn lo'mshch tvvn lyn) uchedein edadem me'eila ad beit elohim, lemehevei elhim kegavevna dileih. uvema'y, (thlym mv) bekol rinnah vetodah hamon chogeg. amar ribi el'azar shetika dili bena makdesha le'eila uvena makdesha letatta. uvevada'y millah besela mishttoka bitrein. millah besela mah de'amarna ve'it'arna beih, mishttoka bishttayim mah deshatikna de'ivru ve'ivnu terin alemin kechada

Translations & Notes

 והאותיות האחרות, אל"ה, ממשיכות להם ישראל מלמעלה, מבינה, אל מקום זה, אל המלכות, הנקראת עתה בשם מ"י, כמו הבינה. כמ"ש, אלה אזכרָה ואשפכָה עליי נפשי, כי אעבור בסָך אדַדֵם עד בית אלוקים בקול רינה ותודה המון חוגג.
אל"ה אזכרה. פירושו, הנני מזכיר אותיות אל"ה בפי, ואני שופך דמעות ברצון נפשי, כדי להמשיך אותיות אל"ה מבינה. ואז אדַדֵם מלמעלה, מבינה, עד בית אלוקים, המלכות, כדי שהמלכות תהיה נקראת אלוקים, כעין הבינה, אלוקים. ובמה אמשיך אותן? - בקול רינה ותודה המון חוגג.
אמר רבי אלעזר, השתיקה שלי בנתה את המקדש של מעלה, בינה, ואת המקדש של מטה, מלכות. ובוודאי, כמו שאומרים, מילה בסלע, והשתיקה בשניים. מילה בסלע, שאמרתי, והעירותי עליו. שתיקה בשניים, השתיקה ששתקתי, ששווה פי שניים, כי נבראו ונבנו ב' עולמות ביחד, בינה ומלכות. כי אם לא עמדתי מלדבר, לא השגתי היחוד של ב' עולמות אלו.
פירוש. אחר שיוצאת ה' ממ"ה, ונכנסת י' אל המ', ונקרא מ"י, אז ממשיכים לה ישראל ע"י עליית מ"ן אותיות אחרות, אל"ה, אל מקום זה, מ"י, והנוקבא עולה בשם אלוקים. כי אל"ה דעליון נופלות לתחתון בעת קטנות, וע"כ הן נמשכות לתחתון בעת הגדלות. כי בעת שהבינה ותו"מ דעליון, אותיות אל"ה, חוזרים לראש דעליון, הם לוקחים עימהם גם התחתון. והתחתון קונה את אותיות אל"ה ואת המוחין שבהם, מחמת היותו עימהם יחד בראש דעליון. כי התחתון העולה לעליון נעשה כמוהו.
ונאמר, והאותיות האחרות, אל"ה, ממשיכות להם ישראל מלמעלה, אל מקום זה, כמ"ש, אלֶה אזכרה. להמשיך אותיות אלו, הוא העלאת מ"ן, שישראל מעלים מ"ן, כדי להמשיך המוחין דגדלות, ע"י המשכת אותיות אל"ה דאמא עילאה אל הנוקבא. וכמ"ש, אל"ה אזכרה, להמשיך אותם. לכן הנני מזכיר אותיות אל"ה בפי, ואני שופך דמעות ברצון נפשי, התפילה בשערי דמעות, שאינן חוזרות ריקם. ואז, אחר שהועלה המ"ן אדַדֵם מלמעלה, אמשיך לאותיות אל"ה מלמעלה, מאו"א, עד בית אלוקים, עד הנוקבא, שנקראת בית אלהי"ם. ואחר המשכת האותיות אל"ה, היא נקראת בעצמה אלוקים. וע"כ נאמר, שהמלכות תהיה נקראת אלוקים כעין הבינה, כמו אמא.
ונאמר, מילה בסלע והשתיקה בשניים, כי מאמר דרבי אלעזר העלה את הנוקבא עד התבונה, שלמטה מחזה דא"א, שאז עוד נקרא עומדת לשאלה, ונקרא סלע. ע"כ נאמר, מילה בסלע. אבל במה ששתק רבי אלעזר ונתן מקום לרבי שמעון, שיגלה המוחין דחיה, שהיא ע"י עליית הנוקבא לאמא עילאה, הרי נבנו ב' עולמות ביחד. כי עולם התחתון, הנוקבא, נעשית אחד עם עולם העליון. שנאמר, השתיקה ששתקתי, ששווה פי שניים, כי נבראו ונבנו ב' עולמות ביחד. כי הנוקבא עלתה לאמא ונעשית זכר כמו אמא עילאה.