Show Aramaic text  Show Transliteration

 25 מִכָּאן, שֶׁמִּי שֶׁרוֹצֶה לוֹמַר שֶׁקֶר, יִטֹּל יְסוֹד שֶׁל אֱמֶת בַּהַתְחָלָה וְאַחַר כָּךְ יְקַיֵּם אֶת הַשֶּׁקֶר. שֶׁהֲרֵי הָאוֹת ש' הִיא אוֹת אֱמֶת, אוֹת הָאֱמֶת שֶׁהִתְיַחֲדוּ בָהּ הָאָבוֹת. ק' ר' הָאוֹתִיּוֹת שֶׁנִּרְאוּ עַל הַצַּד הָרָע הֵם, וּכְדֵי לְהִתְקַיֵּם נָטְלוּ אֶת הָאוֹת ש' בְּתוֹכָן וְנִהְיָה קֶשֶׁר. כֵּיוָן שֶׁרָאֲתָה כָּךְ, יָצְאָה מִלְּפָנָיו.

 25 מִכָּאן מָאן דְּבָעֵי לְמֵימַר שִׁקְרָא (ויקהל רט''ו ב) יִטּוֹל יְסוֹדָא דִקְשׁוֹט בְּקַדְמִיתָא וּלְבָתַר יוֹקִים לֵיהּ שִׁקְרָא, דְּהָא אָת אָת קְשׁוֹט אִיהוּ, אָת קְשׁוֹט דַּאֲבָהָתָן דְּאִתְיַיחֲדוּ בַהּ. (פקודי רס''ד א', תרומה קמ''ח ב) אָתְוָון דְּאִתְחֲזִיאוּ עַל סִטְרָא בִישָׁא אִנּוּן וּבְגִין לְאִתְקַיָּימָא נָטְלֵי אָת בְּגַוַּוייהוּ וַהֲוֵי קֶשֶׁר. כֵּיוָן דְּחָמַאת הָכִי נָפְקַת מִקַּמֵּיהּ.

mika'n, shemmi sherotzeh lomar sheker, yittol yesod shel emet bahatchalah ve'achar kach yekayem et hasheker. sheharei ha'ot sh' hi ot emet, ot ha'emet shehityachadu vah ha'avot. k' r' ha'otiot shennir'u al hatzad hara hem, uchedei lehitkayem natelu et ha'ot sh' betochan venihyah kesher. keivan shera'atah kach, yatze'ah millefanav

mika'n ma'n deva'ei lemeimar shikra (vykhl rt''v v) yittol yesoda dikshot bekadmita ulevatar yokim leih shikra, deha at at keshot ihu, at keshot da'avahatan de'ityaychadu vah. (fkvdy rs''d ', trvmh km''ch v) atevavn de'itchazi'u al sitra visha innun uvegin le'itkayayma natelei at begavavyyhu vahavei kesher. keivan dechama't hachi nafekat mikkammeih

Translations & Notes

 מכאן נשמע, שכל מי הרוצה לומר שקר, ייקח בתחילתו יסוד אמת, ואח"כ יקיים לו השקר. כי הש' אות אמת, שבה התייחדו האבות, כי ג' הקווים שבש' רומזים על ג' אבות, חג"ת. וק' ר' הן אותיות הנראות על צד הרע, כי הס"א היא קר בלי חום, חיוּת, מפני שיונק מהמלכות בעת שהיא ים שקפא. וכדי שיתקיימו, הן לוקחות אות ש' בתוכן, ונעשה הצירוף, קש"ר, שהוא לשון חיזוק וקיום. כיוון שהש' ראתה כן, יצאה מלפניו.
פירוש. הארת חג"ת דבינה, המושפעים לנוקבא ע"י יסוד דז"א, בנתה את נקודת הסיום של הנוקבא לכלי ובית קיבול למאה ברכות מהז"א. חג"ת נקראים אבות. וע"כ נאמר, שבה התייחדו האבות. ומשום זה נקרא אות אמת.
ק' ר' הן אותיות הנראות על צד הרע. הן ב' המקורות של הס"א. ונאמר, שהן לוקחות אות ש' בתוכן ונעשה הצירוף, קש"ר. כי ע"י מחיקתן את הזווית של הד' של אחד, הן חומסות לתוכן את היסוד דנוקבא דקדושה, שהיא ש', ונבנה היסוד דנוקבא דקליפה באות ש', שע"י זה נעשה להן אחיזה גדולה ביותר בקדושה, הנקרא קשר. כי קשר מורה שהאחיזה חזקה מאוד וקשה לנתק אותה.
אות צ'

 26 נִכְנְסָה הָאוֹת צ'. אָמְרָה לְפָנָיו: רִבּוֹן הָעוֹלָם, נוֹחַ לְפָנֶיךָ לִבְרֹא בִּי אֶת הָעוֹלָם, שֶׁאֲנִי [נ''א שֶׁבִּי] חֲתוּמִים הַצַּדִּיקִים, וְאַתָּה שֶׁנִּקְרֵאתָ צַדִּיק רָשׁוּם בִּי, שֶׁכָּתוּב (תהלים יא) כִּי צַדִּיק ה' צְדָקוֹת אָהֵב, וּבִי רָאוּי לִבְרֹא אֶת הָעוֹלָם. אָמַר לָהּ: צָדִי, צָדִי אַתְּ וְצַדִּיק אַתְּ, אֲבָל אַתְּ צְרִיכָה לִהְיוֹת טְמוּנָה, אֵינֵךְ צְרִיכָה לְהִתְגַּלּוֹת כָּל כָּךְ כְּדֵי שֶׁלֹּא לָתֵת פִּתְחוֹן פֶּה לָעוֹלָם. מַהוּ הַטַּעַם? נ' הִיא. בָּאָה הַי' שֶׁל הַשֵּׁם שֶׁל הַבְּרִית הַקָּדוֹשׁ וְרוֹכֵב עָלֶיהָ וְנֶאֱחָז עִמָּהּ. וְזֶה הַסּוֹד, כְּשֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן, בָּרָא אוֹתוֹ דּוּ פַּרְצוּפִים, וּמִשּׁוּם כָּךְ הַפָּנִים שֶׁל יוֹ''ד חוֹזֵר לְאָחוֹר כְּמוֹ זֶה: (ציור למעלה) וְלֹא חוֹזְרִים פָּנִים בְּפָנִים כְּמוֹ זֶה: מִסְתַּכֵּל לְמַעְלָה כְּמוֹ זֶה: (ציור למעלה) מִסְתַּכֵּל לְמַטָּה כְּמוֹ זֶה: (ציור למעלה) אָמַר לָהּ הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא עוֹד, שֶׁאֲנִי עָתִיד לְנַסֵּר אוֹתָךְ וְלַעֲשׂוֹת אוֹתָךְ פָּנִים בְּפָנִים, אֲבָל בְּמָקוֹם אַחֵר תִּתְעַלִּי. יָצְאָה מִלְּפָנָיו וְהָלְכָה.

 26 עָאלַת אָת אָמְרָה קַמֵּיהּ, רִבּוֹן עָלְמָא נִיחָא קַמָּךְ לְמִבְרֵי בִּי עָלְמָא דְּאֲנָא (ס''א דבי) בִּי חֲתִימִין צַדִּיקִים, וְאַנְתְּ דְּאִתְקְרִיאַת צַדִּיק, בִּי רָשִׁים דִּכְתִיב, (תהלים יא) כִּי צַדִּיק יְיָ צְדָקוֹת אָהֵב, וּבִי יָאוֹת לְמִבְרֵי עָלְמָא. אָמַר לָהּ צַדִּי, צַדִּיק אַנְתְּ, וְצַדִּיק אַנְתְּ אִתְקְרִיאַת, אֲבָל אַנְתְּ צָרִיךְ לְמֶהוֵי טְמִירָא, לֵית אַנְתְּ צָרִיךְ לְאִתְגַּלְּיָא כָּל כָּךְ בְּגִין דְּלָא לְמֵיהַב פִּתְחוֹן פֶּה לְעָלְמָא. מַאי טַעְמָא אִיהִי, אַתְיָא י' דִּשְׁמָא דִבְרִית קַדִּישָׁא וְרָכִיב עֲלָהּ (ואתאחד) (ואתאחיד) בַּהֲדָהּ. וְרָזָא דָא כַּד בְּרָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְאָדָם הָרִאשׁוֹן דוּ פַּרְצוּפִין בְּרָאוֹ. וּבְגִין כָּךְ אַנְפּוֹי דְּיוּ''ד מְהַדַּר לַאֲחוֹרָא כְּגַוְונָא דָא וְלָא אִתְהַדְּרוּ אַנִפִּין בְּאַנְפִּין כְּגַוְונָא דָא, אִסְתַּכַּל לְעֵילָא כְּגַוְונָא דָא, אִסְתַּכָּלַת לְתַתָּא כְּגַוְונָא דָא, אָמַר לָהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא (תוב) (תו), דְּאֲנָא זַמִּין לְנַסְרָא לָךְ וּלְמֶעְבַּד לָךְ אַפִּין בְּאַפִּין אֲבָל בְּאַתְרָא אָחֳרָא תִּסְתַּלַּק. נָפְקַת מִקַּמֵיהּ וְאֲזָלַת.

nichnesah ha'ot tz'. amerah lefanav: ribon ha'olam, noach lefaneicha livro bi et ha'olam, she'ani [n" shebi] chatumim hatzadikim, ve'attah shennikre'ta tzadik rashum bi, shekatuv (thlym y) ki tzadik 'he tzedakot ahev, uvi ra'uy livro et ha'olam. amar lah: tzadi, tzadi at vetzadik at, aval at tzerichah lihyot temunah, einech tzerichah lehitgallot kal kach kedei shello latet pitchon peh la'olam. mahu hatta'am? n' hi. ba'ah ha yod shel hashem shel haberit hakkadosh verochev aleiha vene'echaz immah. vezeh hassod, keshebara hakkadosh-baruch-hu et adam hari'shon, bara oto du partzufim, umishum kach hapanim shel o"d chozer le'achor kemo zeh: (tzyvr lm'lh) velo chozerim panim befanim kemo zeh: misttakel lema'lah kemo zeh: (tzyvr lm'lh) misttakel lemattah kemo zeh: (tzyvr lm'lh) amar lah hakkadosh-baruch-hu od, she'ani atid lenasser otach vela'asot otach panim befanim, aval bemakom acher tit'alli. yatze'ah millefanav vehalechah

a'lat at amerah kammeih, ribon alema nicha kammach lemivrei bi alema de'ana (s'' dvy) bi chatimin tzadikim, ve'ant de'itkeri'at tzadik, bi rashim dichtiv, (thlym y) ki tzadik adonay tzedakot ahev, uvi ya'ot lemivrei alema. amar lah tzadi, tzadik ant, vetzadik ant itkeri'at, aval ant tzarich lemehvei temira, leit ant tzarich le'itgalleya kal kach begin dela lemeihav pitchon peh le'alema. ma'y ta'ma ihi, atya yod dishma divrit kadisha verachiv alah (v't'chd) (v't'chyd) bahadah. veraza da kad bera kudesha berich hu le'adam hari'shon du partzufin bera'o. uvegin kach anpoy deu''d mehadar la'achora kegavevna da vela ithaderu anipin be'anpin kegavevna da, isttakal le'eila kegavevna da, isttakalat letatta kegavevna da, amar lah kudesha berich hu (tvv) (tv), de'ana zammin lenasra lach uleme'bad lach apin be'apin aval be'atra achora tisttallak. nafekat mikkameih ve'azalat

Translations & Notes

 נכנסה אות צ'. אמרה לפניו, ריבון העולם, טוב לך לברוא בי את העולם, שבי חתומים צדיקים, ואתה שנקרא צדיק, אתה רשום בי, כמ"ש, כי צדיק ה' צְדקוֹת אָהֵב, וראוי לברוא בי את העולם. אמר לה, צדי, צדי את וצדיק את, אבל את צריכה להיות נסתרת, אין את צריכה להתגלות כל כך, להתחיל בך בריאת העולם, בשביל שלא לתת פתחון פה לעולם. וטעם שצריכה להיות נסתרת, הוא מפני שנ' הייתה, ובאה הי' של השם, שהוא ברית הקדוש, ורכבה על הנ', והתאחדה עימה, ונעשתה צ'.
כי כשברא הקב"ה את אדה"ר, ז"א, ב' פרצופים ברא אותו, פרצוף זכר ופרצוף נקבה, הדבוקים זה לזה באחוריהם. ומשום זה פניה של הי' מוחזרים לאחור מנ', כעין צ, שהי' פניה לצד זה, והנ' פניה לצד אחר, ואינם מוחזרים פב"פ. עוד, אמר לה הקב"ה, אני עתיד לנסר אותךולהפריד דבקות אב"א שבך, ולעשות אותך בחיבור פב"פ. אבל במקום אחר תתעלה להיות כן, ולא מיד, בהתחלת בריאת העולם, שצריכה אז להיות אב"א, שמורה שהארתה נסתרת. וע"כ אין לברוא בה את העולם. יצאה אות צ' מלפניו והלכה לה.
ביאור הדברים. אחר שראתה הצ' שהת' נדחתה מפני הדינים הקשים שבה, והש' נדחתה מפני אחיזת הס"א שבה, מצאה עוז לחשוב, שהיא ודאי ראויה לברוא בה את העולם, כי גם לה מעלת החותם כמותן. ונוסף עליהם, שאין בה שום אחיזה אל הס"א. שנאמר, בי חתומים צדיקים, חותם אות ברית קודש, ע"י מילה ופריעה, הדוחה כל החיצוניים. ואתה, שנקרא צדיק, אתה רשום בי, כי גם הקב"ה, הבינה, נתקנה בסוד צדיק וצדק, כמו הז"א, שהם ג"ר דבינה שנתקנו באו"א, שביל של אבא בנתיב של אמא יושב. וכתרים האהובים, המתחבקים תמיד, בזיווג שאינו פוסק לעולמים. כמ"ש, צדיק ה' צדקות אָהֵב. צדיק, רומז על יסוד דאבא. צדקות, רומז על יסוד דאמא, נו"ה, הנקראים צדקות ה'. ומשום שהצדיק צדקות אָהֵב, ע"כ זיווגם אינו פוסק לעולמים. וע"כ אמרה, אני ראויה לברוא בי את העולם, וע"י מידתי יתקיים העולם בדרך בטוח אל גמה"ת.
ואמר לה, צדי, צדי את וצדיק את. כי אות צדי היא יסוד דז"א, וכשהיסוד כלול יחד עם הנוקבא, נקרא צדיק. כי ט"ס דז"א מאות י' עד צ', והק' היא התחלת הנוקבא. וכשהנוקבא דבוקה ביסוד, הרי הק' דבוקה בצ', ונקרא אז היסוד, צדיק. וזה ששיבח אותה הקב"ה, צדי את, במקומך ביסוד ז"א. וצדי את במקומי. כי את רשומה בי, בזיווג שאינו פוסק. וגם צדיק את, כי גם הנוקבא כלולה בך, בק' של אחר הצדי. ועכ"ז אינך ראויה לברוא בך את העולם.
ואת צריכה להיות נסתרת, אין את צריכה להתגלות כל כך, מפני שנ' הייתה. כי היסוד דז"א כולל עימו הנוקבא, הק' בצדיק, כמו שרמז לה הקב"ה, צדיק את. וכשהנוקבא כלולה בו בציור הצ', היא מצטיירת בו כאות נ'. כי הנ' היא גבורה דז"א. כי י' כ' ל' הן ג"ר כח"ב, מ' נ' הן חו"ג. ועל נ' זו נאמר, אני בינה לי גבורה. כי בגדלות בעת שחג"ת נעשים לחב"ד, נעשית גבורה זו לבינה. ובעת קטנות שאבא הוציא אמא לחוץ, נעשית הבינה לגבורה לנ', וע"כ רמוז בה נפילה, כי נופלת מבחינת ג"ר לו"ק, מכוח אבא שהוציא בינה וזו"ן לחוץ מהראש.
ונאמר, אין את צריכה להתגלות כל כך, בשביל שלא לתת פתחון פה לעולם. שצריכה להיות נסתרת, מפני שנ' הייתה, ובאה הי' של השם, ברית הקדוש, ורכבה על הנ' והתאחדה עימה. כלומר, הנוקבא, הכלולה בצ', היא ציור אות נ' שבה, גבורה מבחינת בינה הנופלת. והי' שבה, היא יסוד דז"א עצמו, שהוא שם של ברית קדוש. והן עומדות בציור אב"א, שאחוריהן דבוקים זו בזו ופניהן מגולים לצד חוץ. כי פני הי' מסתכלת לחוץ ולא לצד הנ', וכן פני הנ' מסתכלת לצד חוץ ולא לצד הי', שזה רומז, שיש אחיזה באחוריים שלהן. וע"כ צריכים אחוריהן להיות נסתרים, כמ"ש, ואחוריהם בָּיְתָה, כדי שלא ייאחזו בהן החיצוניים.
ונאמר, אין את צריכה להתגלות כל כך, בשביל שלא לתת פתחון פה לעולם. כי מתוך שיש חיסרון באחוריים שלך, הינך צריכה להיות בהסתר, כדי שלא לתת פתחון פה אל החיצוניים, להיאחז שם בין הדבקים. וע"כ אינך ראויה לברוא בך את העולם, כי גם בך תצויר אחיזה לקליפות. ומכוח צ', שהיסוד והמלכות בה אב"א, יצא גם אדה"ר אב"א, ב' פרצופים. שנאמר, כי כשברא הקב"ה את אדה"ר, ז"א, ב' פרצופים ברא אותו.
ועוד אמר לה הקב"ה, אני עתיד לנסר אותך, כלומר להפריד דבקות אב"א שבך, ולעשות אותך בחיבור פב"פ. אבל במקום אחר תתעלה להיות כן. שמא תאמר, אפשר לי לברוא בך את העולם פב"פ, כמו שאני עתיד לנסר אותך אח"כ ולעשותך פב"פ. גם זו אינה טענה. כי גם בעת שאתקן לך פב"פ עם הנוקבא, הנה גם אז לא יהיה זה במקומך למטה, אלא רק ע"י עלייה למקומי, למקום או"א עילאין. וכיוון שפב"פ לא יתוקן במקומך, הרי גם אז תהיה אחיזה לקליפות בדרגתך, וע"כ אינך ראויה לברוא בך את העולם.
ונאמר, עוד אמר לה הקב"ה. כלומר, עוד יותר מזה, שאני עתיד לנסר אותך, להפריד דבקות אב"א שבך ולעשותך פב"פ. אכן לא תהיה זאת במקומך, אבל במקום אחר תתעלה להיות כן, במקום או"א, כי אז תעלה ותלביש לאו"א. אבל במקומך עצמך לא יתוקן זה עד לגמה"ת. ולא אברא בך העולם, כי גם בך יש אחיזה לחיצוניים.
אות פ'

 27 נִכְנְסָה הָאוֹת פ'. אָמְרָה לְפָנָיו: רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, נוֹחַ לְפָנֶיךָ לִבְרֹא בִּי אֶת הָעוֹלָם, שֶׁהֲרֵי הַפְּדוּת שֶׁאַתָּה עָתִיד לַעֲשׂוֹת בָּעוֹלָם רְשׁוּמָה בִי, וְזוֹ הִיא פְדוּת, וּבִי רָאוּי לִבְרֹא אֶת הָעוֹלָם. אָמַר לָהּ: רְאוּיָה אַתְּ, אֲבָל בָּךְ רָשׁוּם פֶּשַׁע בַּסֵּתֶר. כְּמוֹ שֶׁהַנָּחָשׁ שֶׁמַּכֶּה וּמַכְנִיס רֹאשׁוֹ בֵּין גּוּפוֹ, כָּךְ מִי שֶׁחוֹטֵא, כּוֹפֵף רֹאשׁוֹ וּמוֹצִיא יָדָיו. וְכֵן ע' עָוֹן, אַף עַל גַּב שֶׁאָמְרָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ עֲנָוָה, אָמַר לָהּ הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא: לֹא אֶבְרָא בָּךְ אֶת הָעוֹלָם. יָצְאָה מִלְּפָנָיו.

 27 עָאלַת אָת פ' אָמְרָה קַמֵּיהּ, רִבּוֹן עָלְמִין נִיחָא קַמָּךְ לְמִבְרֵי בִּי עָלְמָא דְּהָא פּוּרְקָנָא דְּאַנְתְּ זַמִּין לְמֶעְבַּד בְּעָלְמָא בִּי רְשִׁים, וְדָא הוּא פְּדוּת. וּבִי יָאוֹת לְמִבְרֵי עָלְמָא. אָמַר לָהּ יָאוֹת אַנְתְּ, אֲבָל בָּךְ אִתְרְשִׁים פֶּשַׁע בִּטְמִירוּ, כְּגַוְונָא דְּחִיוְיָא דְּמָחֵי וְאָעִיל רֵישֵׁיהּ בֵּין גּוּפֵיהּ, הָכִי מַאן דְּחָב כָּפִיף רֵישֵׁיהּ וְאַפִּיק יְדוֹי. וְכֵן עָוֹן, אַף עַל גַּב דְּאָמְרָה דְּאִית בֵּיה עֲנָוָה, אָמַר לָהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, לָא אִיבְרֵי בָךְ עָלְמָא. נָפְקַת מִקַּמֵּיהּ.

nichnesah ha'ot f'. amerah lefanav: ribon ha'olamim, noach lefaneicha livro bi et ha'olam, sheharei hapedut she'attah atid la'asot ba'olam reshumah vi, vezo hi fedut, uvi ra'uy livro et ha'olam. amar lah: re'uyah at, aval bach rashum pesha basseter. kemo shehannachash shemmakeh umachnis ro'sho bein gufo, kach mi shechote, kofef ro'sho umotzi yadav. vechen ' a'on, af al gav she'amerah sheiesh bah anavah, amar lah hakkadosh-baruch-hu: lo evra bach et ha'olam. yatze'ah millefanav

a'lat at f' amerah kammeih, ribon alemin nicha kammach lemivrei bi alema deha purekana de'ant zammin leme'bad be'alema bi reshim, veda hu pedut. uvi ya'ot lemivrei alema. amar lah ya'ot ant, aval bach itreshim pesha bitmiru, kegavevna dechivya demachei ve'a'il reisheih bein gufeih, hachi ma'n dechav kafif reisheih ve'apik yedoy. vechen a'on, af al gav de'amerah de'it beih anavah, amar lah kudesha berich hu, la ivrei vach alema. nafekat mikkammeih

Translations & Notes

 נכנסה אות פ'. אמרה לפניו, ריבון העולמים, טוב לפניך לברוא בי את העולם. כי הגאולה, שאתה עתיד לעשות בעולם, רשומה בי, כי זהו פְּדוּת. כלומר, שהגאולה היא פדות מצרֵינו. והיא מתחילה באות פ'. וע"כ בי ראוי לברוא את העולם.
אמר לה, יפה את, אבל בך נרשם פשע שבסתר, כעין הנחש שמכה ומביא ראשו לתוך גופו. כך מי שחוטא, כופף ראשו, מעלים עצמו מעין רואה, ומוציא את ידיו לחטוא. וכמו צורתה של הפ', שראשה כפופה לתוכה. וכן אמר לאות ע', שבה נרשם עוון. ואע"פ שאמרה, שיש בי ענווה, אמר לה הקב"ה, לא אברא בך את העולם. יצאה מלפניו.
ביאור הדברים. אמרה הפ', כי הגאולה העתידה להיות בעולם, רשומה בה. וע"כ היא ראויה, שייברא בה העולם. כי הגלות והגאולה הנוהגים בעולם, הן תלויות בנוקבא. כי בעת שהנוקבא מחוסרת בניין ג"ר, מוחין, הנה אז גלו ישראל מעל אדמתם, א"י. כי א"י של מטה מכוונת נגד א"י של מעלה, הנוקבא דז"א. וכמו שיש פירוד למעלה בין הז"א ישראל, לנוקבא ארצו, כן ישראל שלמטה נפרדים מארצם. וכשבני ישראל מטיבים מעשיהם, גורמים שישראל של מעלה משפיע בנוקבא שלו, בארצו, ובונה אותה עם מוחין, ומתייחד עימה פב"פ. ואז גם בני ישראל שלמטה, זוכים לגאולה, וגם הם שבים לאדמתם.
ואלו המוחין דג"ר של הנוקבא, שהז"א בונה אותה, הם באים אליה מלובשים תוך נו"ה דז"א, שמוח החכמה של הנוקבא מלובש בנצח, ומוח הבינה מלובש בהוד. והאותיות ע' פ' הן נו"ה דז"א. וזוהי טענת הפ', הוד דז"א, כי הגאולה שאתה עתיד לעשות בעולם, רשומה בי. כי המוחין דנוקבא, המביאים הגאולה לעולם, מתלבשים בי. ולכן אם תברא העולם במידתי, הרי בלי ספק שיוכשרו לבוא לגמה"ת.
ולמה הפ' חשבה את עצמה ראויה למידת בריאת העולם יותר מע', הרי המוחין דנוקבא מתלבשים בנו"ה, ע' פ', ועיקרם בנצח, ע'? משום שנאמר, כי זהו פדות, כי הפדות היא רק במידת ההוד, פ'. ועניין הפדות, שאמא פודה תחילה את הנוקבא מן הדינים. ואז הנוקבא ראויה לגאולה.
כמ"ש, כנשר יעיר קינו על גוזליו ירחף. ולומדים, שהנשר הוא רחמני על בניו, ואומר, מוטב שייכנס החץ בי, ואל ייכנס בבניי. כי המ"ה אינו ראוי למוחין זולת ע"י התיקון, שאמא משאילה בגדיה לבִתה. כי הנוקבא, בהיותה ממקורה מצומצמת, שלא לקבל האור, מעת צ"א לא הייתה יכולה לקבל שום מוחין. אלא משום שיצאה אמא חוץ מהראש דא"א, ונעשה ו"ק בלי ראש, אז נמשכו אותיות אל"ה שלה לנוקבא, ונבנית גם הנוקבא בשם אלוקים. אמא נקראת נשר, הרחמן על בניו, זו"ן. וע"כ יצאה לחוץ, ונחצֵית קומתה לו"ק בלי ראש, בחינת חץ, כמ"ש, מוטב שייכנס החץ בי. שע"י כן פדתה את הבנים מן הדינים, ונעשו ראויים לקבל מוחין בכלים שלה אל"ה.
וזה עניין פדות ופדיון, שאמא פודה את הנוקבא מדינים שלה. שלולא זה, לא הייתה ראויה למוחין. ופדות הזו, שורה בעיקר על קו שמאל של הנוקבא, ששמה הדינים. וכן על הוד דז"א, אות פ'. ולפיכך חשבה הפ', שהיא ראויה יותר מהע'. כי הפדות מאמא מלובשת רק בה ולא בע', משום שהדינים הם בקו שמאל, ולא בקו ימין.
ונאמר, יפה את, אבל בך נרשם פשע שבסתר. כי כל הגאולות, הנוהגות בששת אלפי שנה, בו"ק דמוחין דחיה, כי ג"ר דמוחין אלו, או"א הפנימיים ששימשו בנקודים, נגנזו ולא יתגלו זולת בגמה"ת, אחר שייתקן החטא דעצה"ד, שאדה"ר חטא, והמשיך המוחין עילאין לבי"ע דפרודא שלמטה מפרסא, שאין שם הכלים דאמא, אלא מלכות המצומצמת, הפרסא שתחת האצילות, ששם עומדת עתה ה"ת דצ"א, ומסיימת האורות דאצילות, שלא יתפשטו ממנה ולמטה.
וע"י זה שהמשיך השפע למטה מפרסא דאצילות, נרשם פשע בנוקבא, שבא הנחש על חוה והטיל בה זוהמה. אשר זוהמה זו לא תתוקן אלא בגמה"ת, כמ"ש, בילע המוות לנצח, ומָחָה אדוניי ה' דמעה מעל כל פנים. כי החיסרון של המוחין דאו"א הפנימיים, שנגנזו, נקרא דמעות. והוא ב' דמעות, שמוריד ה' לים הגדול. שהן כנגד ב' עיניים, חו"ב אלו הפנימיים, שנגנזו ואינם. כי עיניים הן חו"ב, ודמעות הן חיסרון שבהם, מכוח הזוהמה, שהתערבה ודמעה ע"י חטא עצה"ד. וזה גרם החורבן של ב' מקדשים. ואין הדמעות האלו נמחות מהפנים של הנוקבא, זולת בעת שיבולע המוות לנצח, שיתוקן חטא עצה"ד לגמרי. כי יתוקן הפשע, המוות לעולם. ואז יאירו ג"ר דמוחין דחיה, שהם חו"ב הפנימיים, ונמצא שמָחָה אדוניי ה' דמעה.
ואמר לה, יפה את, אבל בך נרשם פשע שבסתר. כי אע"פ שיש בך פדות ע"י אמא, שע"י כן את מביאה גאולה לעולם, המוחין דחיה, שכל הגאולות באות על ידיה, ועכ"ז הרי הגאולות אלו מחוסרי השלמות, כי חזרו ונגלו מעל אדמתם, וב' המקדשים חזרו ונחרבו, מטעם כי בך נרשם פשע שבסתר, כי הפדות דאמא עוד אין ביכולתה למחות לגמרי הפשע דחטא עצה"ד, וע"כ יש בך עוד אחיזה לקליפות. כי ע"כ אין המוחין אלא מו"ק דחיה, והם חסרים ראש דמוחין דחיה. ולפי שיש בך אחיזה לקליפות, אינך ראויה שייברא העולם על ידיך.
ונאמר, אבל בך נרשם פשע שבסתר, כעין הנחש שמכה ומביא ראשו לתוך גופו. כי הפשע הזה, להיותו בסתר, נמצא כוח הנחש, שמכה לבני העולם והביא מיתה לעולם, עודו בכל תוקפו, ואי אפשר להעביר אותו. בדומה לנחש הנושך לאדם, ותיכף מכניס ראשו לגופו, שאז אי אפשר להורגו. כי אין הנחש נהרג, אלא אם פוגעים בראשו.
וזה שגרם לאדם, שחטא בעצה"ד, ולבניו, כופף ראשו ומוציא את ידיו. שגם המוחין הנמשכים ע"י הפדות דאמא, הם בכפיפת ראש. ורק ידיו, שהן חג"ת, מתגלים במוחין ההם. הרי שאחיזת הנחש עוד נמצאת בפ', וע"כ אינה ראויה לברוא בה את העולם, כי לא תהיה ראויה לגמה"ת.
אות ע'
וכן אמר לאות ע', שבה נרשםעוון. ואע"פ שאמרה, שיש בי ענווה, אמר לה הקב"ה, לא אברא בך את העולם. אמא עילאה נקראת ענווה. כשהנצח דז"א, ע', מתלבש עם המוחין בנוקבא, היא עולה ומלבישה לאמא עילאה, ואמא מקשטת לה בקישוטיה. ואמרה, שיש בי ענווה. כי אמא, ענווה, מתלבשת בי. אמנם בשביל פשע, שיש בנו"ה אלו בסתר, לכן אמר הקב"ה לע', לא אברא בך את העולם.ומה שמכנה כאן הפשע בלשון עוון, ולא פשע, כמו בפ', כי עיקר הפשע נרשם בהוד, פ', מפני שהוד דז"א הוא מהתכללות המלכות בו, שבה נאחזו הקליפות מכוח החטא דעצה"ד. אבל נצח דז"א הוא כבר מידת עצמו דז"א, שלפי האמת אין אחיזה לקליפות בו. אלא לפי שכתוב, קוץ הגדל אצל הכרוב, כשבא לעקרו, פעמים שנעקר הכרוב עימו, ונמצא לוקה בשבילו, נאחזו הקליפות גם בנצח. ולכן נבחן בו זה הקלקול בשם עוון. להורות, כי באמת ישר הוא, אלא שהתעוות מכוח חיבורו עם ההוד.
ומה שאינו אומר באות ע', נכנסה אות ע', כמו שאומר בכל האותיות, אלא שכלל אותה יחד עם הפ', הוא מפני שנו"ה הם שני חצאי הגוף. ולפיכך עלו באמת שתיהן כאחת. אלא שהזוהר מבאר טעם כל אחת לחוד, בזו אחר זו.
אות ס'
Prev Zohar
Next Zohar