61 בְּרֵאשִׁית. רַבִּי שִׁמְעוֹן פָּתַח, (ישעיה נא) וָאָשִׂם דְּבָרַי בְּפִיךָ. כַּמָּה יֵשׁ לָאָדָם לְהִשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה יוֹמָם וָלַיְלָה, מִשּׁוּם שֶׁהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא מַקְשִׁיב לְקוֹלוֹת אוֹתָם שֶׁמִּתְעַסְּקִים בַּתּוֹרָה. וּבְכָל דָּבָר שֶׁמִּתְחַדֵּשׁ בַּתּוֹרָה עַל יְדֵי אוֹתוֹ שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה, עוֹשֶׂה רָקִיעַ אֶחָד.

 61 בְּרֵאשִׁית רִבִּי שִׁמְעוֹן פָּתַח (ישעיה נא) וָאָשִׂים דְּבָרַי בְּפִיךָ. כַּמָּה אִית לֵיהּ לְבַר נָשׁ לְאִשְׁתַּדְּלָא בְּאוֹרַיְיתָא יְמָמָא וְלֵילְיָא, בְּגִין דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא צַיִּית לְקָלְהוֹן דְּאִנּוּן דְּמִתְעַסְּקֵי בְּאוֹרַיְיתָא, וּבְכָל מִלָּה דְאִתְחַדָּשׁ בְּאוֹרַיְיתָא עַל יְדָא דְהַהוּא דְּאִשְׁתַּדַּל בְּאוֹרַיְתָא, עָבִיד רְקִיעָא חָדָא.

bere'shit. rabi shim'on patach, (ysh'yh n) va'asim devaray beficha. kammah yesh la'adam lehishttadel battorah yomam valaylah, mishum shehakkadosh-baruch-hu makshiv lekolot otam shemmit'assekim battorah. uvechal davar shemmitchadesh battorah al yedei oto shemmishttadel battorah, oseh rakia echad

bere'shit ribi shim'on patach (ysh'yh n) va'asim devaray beficha. kammah it leih levar nash le'ishttadela be'orayeyta yemama veleilya, begin dekudesha berich hu tzayit lekalehon de'innun demit'assekei be'orayeyta, uvechal millah de'itchadash be'orayeyta al yeda dehahu de'ishttadal be'orayta, avid reki'a chada

Translations & Notes

 רבי שמעון פתח, ואשים דבריי בפיך. כמה יש לו לבן אדם לעמול בתורה יום ולילה, כי הקב"ה מקשיב לקול העוסקים בתורה. ובכל מילה, המתחדשת בתורה, ע"י האדם שעמל בתורה, עושה רקיע אחד.
הקב"ה נתן את כוח הדיבור שלו בפיהם של הצדיקים, כמ"ש, עימי אתה, להיות שותף עימי. כמו שאני, עשיתי שמים וארץ בדיבור שלי, כמ"ש, בדבר ה' שמים נעשו, כן הצדיקים ייבְראו שמים בכוח הדיבור שלהם. ובזה פתח רבי שמעון את המקרא, בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ. וברא, לשון סתום, לשון שסוגר ולא פותח. ויש להבין למה עשה אותם בסתימה. ואומר, שעשה כן, כדי לשים גמר תיקונם של שמים וארץ בדיבור של צדיקים, ולעשותם שותפים עימו בבריאת שמים וארץ. וזה כמ"ש, ואשים דבריי בפיך.
ויש בזה ב' בחינות של חידוש שמים וארץ, שנתן בפיהם של הצדיקים:
א. לתקן חטאו של אדה"ר. כי המאציל עשה התיקון שמים וארץ, באופן הנעלה קודם חטאו של אדה"ר, כמו שמבואר במעשה בראשית, אשר הזו"ן דאצילות עלו לא"א ואו"א עילאין, ואדה"ר עלה והלביש את ישסו"ת וזו"ן דאצילות. והיה לו לאדה"ר נר"ן דאצילות, הנקרא זוהר עליון, עד שעקבו של אדה"ר היה מכהה גלגל חמה.
ואחר החטא דעצה"ד ירד עד לעוה"ז הגשמי. ונר"ן שלו באים לו עתה מג' עלמות דבי"ע דפרודא. ושמים וארץ דאצילות ירדו בסיבתו לו"ק ונקודה מטבור דא"א ולמטה. ומוטל על הצדיקים תיקון, לתקן כל הפגמים, שנעשו ע"י החטא, ולחזור ולחדש את השמים ואת הארץ דאצילות, שהם זו"ן, ולהעלותם לא"א ולאו"א, כמו שהיו לפני החטא. והצדיקים עצמם יקבלו בחזרה את זוהר העליון של אדה"ר, שהיא נר"ן מעולם האצילות.
ב. כי גם אדה"ר קודם החטא, לא הייתה לו כל השלמות, שרצה המאציל להעניק לו. וע"כ אחר שהצדיקים יתקנו החטא דעצה"ד, וישיגו השלמות דנר"ן דאצילות, שהייתה לאדה"ר קודם החטא, מוטלת עליהם עבודה מחדש, להמשיך כל המוחין העליונים, שעוד לא היו בעולם לגמרי, כמ"ש, עין לא ראתה אלוקים זולתך.
ואלו העולמות, שעין לא ראתה, שישלימו הצדיקים, נקראים שמים חדשים וארץ חדשה. כי הם חדשים ממש, שעוד לא היו במציאות לגמרי. משא"כ אלו שמים וארץ, שהצדיקים מחדשים ומחזירים אותם, כמו שהיה במעשה בראשית קודם החטא דאדה"ר, אינם נקראים שמים וארץ חדשים ממש. שהרי היו פעם בעולם, כי כבר המאציל תיקן אותם מעצמו קודם החטא. אלא שהם מחודשים. כי לאחר שנפגמו והתבטלו, חזרו והתחדשו.
וע"כ אין הצדיקים האלו נחשבים עוד לשותפים עם הקב"ה. הרי שהמקרא, ואשים דבריי בפיך, שמביא רבי שמעון, כוונתו הוא על המוחין העילאין, שגם אדה"ר היה חסר מהם, שאֵלו התחדשו ממש ע"י הצדיקים, כי לא יצאו עוד מהמאציל, וע"כ נחשבים הצדיקים בהם לשותפים ממש.
כי הקב"ה מקשיב לקול העוסקים בתורה. ובכל מילה, המתחדשת בתורה, ע"י האדם שעמל בתורה, עושה רקיע אחד. ז"א נקרא קול, נוקבא נקראת דיבור. כשהצדיק עוסק בתורה, מעלה מ"ן לזו"ן, בקול ודיבור של התורה שלו. קול עולה לז"א, דיבור עולה לנוקבא. והקב"ה מקשיב לקול העוסקים בתורה, כי קול התורה עולה למ"ן לז"א, הנקרא הקב"ה. ובכל מילה, המתחדשת בתורה, ע"י האדם שעמל בתורה, עושה רקיע אחד.
מילה, פירושו דיבור. וכל דיבור המתחדש בתורה של העוסק בתורה, עולה למ"ן לנוקבא, הנקרא בשם מילה ודיבור. שע"י זה נעשה רקיע אחד. רקיע, המסך, שעליו נעשה הזיווג של הקב"ה ושכינתו, שזה נעשה ע"י המ"ן, שהצדיקים מעלים בעסק תורתם.
ועניין החידוש שאומר במילה של תורה, ואינו אומר חידוש בקול של תורה, הוא משום שהנוקבא צריכה לכל זיווג בניין יסודה מחדש, כי אחר כל זיווג חוזרת להיות בתולה. וע"י המ"ן של הצדיקים, מתחדש בה תמיד היסוד שלה, שהוא בית הקיבול לאורות דז"א. ולפיכך אומר, ובכל מילה המתחדשת בתורה. כי המילה, המלכות, מתחדשת ממש ע"י דבר תורה של הצדיק. כי אחר כל זיווג, חוזר ונעלם בית הקיבול שלה.

 62 שָׁנִינוּ, בַּשָּׁעָה הַהִיא שֶׁדְּבַר תּוֹרָה מִתְחַדֵּשׁ מִפִּי אָדָם, הַדָּבָר הַהוּא עוֹלֶה וּמִזְדַּמֵּן לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא, וְהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא נוֹטֵל אֶת אוֹתוֹ הַדָּבָר [תּוֹרָה] וּמְנַשֵּׁק אוֹתוֹ, וּמְעַטֵּר אוֹתוֹ בְּשִׁבְעִים עֲטָרוֹת גְּלוּפוֹת וּמְחֻקָּקוֹת. וּדְבַר חָכְמָה שֶׁהִתְחַדֵּשׁ, עוֹלֶה וְיוֹשֵׁב עַל רֹאשׁ הַצַּדִּיק חַי הָעוֹלָמִים, וְטָס מִשָּׁם וּמְשׁוֹטֵט בְּשִׁבְעִים אֶלֶף עוֹלָמוֹת וְעוֹלֶה אֶל עַתִּיק הַיָּמִים. וְכָל הַדְּבָרִים שֶׁל עַתִּיק הַיָּמִים, דִּבְרֵי חָכְמָה הֵם בְּסוֹדוֹת נִסְתָּרִים עֶלְיוֹנִים.

 62 תְּנַן בְּהַהִיא שַׁעֲתָא דְּמִלָּה דְּאוֹרַיְיתָא אִתְחַדְּשַׁת מִפּוּמֵיהּ דְּבַר נָשׁ, הַהִיא מִלָּה סַלְקָא וְאִתְעַתְּדַת קַמֵּיהּ דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא נָטִיל לְהַהִיא מִלָּה וְנָשִׁיק לָהּ וְעַטַּר לָהּ בְּשִׁבְעִין עִטְרִין גְּלִיפִין וּמְחַקְּקָן. וּמִלָּה דְּחָכְמְתָא דְּאִתְחַדְּשָׁא, סַלְקָא וְיַתְבָא עַל רֵישָׁא דְּצַדִּיק חַי עַלְמִין. וְטָסָא מִתַּמָּן וְשָׁטָא בְּשִׁבְעִין אֶלֶף עַלְמִין וּסְלִיקַת לְגַבֵּי עַתִּיק יוֹמִין. וְכָל מִלִּין דְּעַתִּיק יוֹמִין מִלִּין דְּחָכְמְתָא אִנּוּן בְּרָזִין סְתִימִין עִלָּאִין.

shaninu, basha'ah hahi shedevar torah mitchadesh mipi adam, hadavar hahu oleh umizdammen lifnei hakkadosh-baruch-hu, vehakkadosh-baruch-hu notel et oto hadavar [torah] umenashek oto, ume'atter oto beshiv'im atarot gelufot umechukkakot. udevar chachemah shehitchadesh, oleh veyoshev al ro'sh hatzadik chay ha'olamim, vetas misham umeshotet beshiv'im elef olamot ve'oleh el attik hayamim. vechal hadevarim shel attik hayamim, divrei chachemah hem besodot nisttarim elyonim

tenan behahi sha'ata demillah de'orayeyta itchadeshat mipumeih devar nash, hahi millah salka ve'it'attedat kammeih dekudesha berich hu. vekudesha berich hu natil lehahi millah venashik lah ve'attar lah beshiv'in itrin gelifin umechakkekan. umillah dechachemeta de'itchadesha, salka veyatva al reisha detzadik chay almin. vetasa mittamman veshata beshiv'in elef almin uselikat legabei attik yomin. vechal millin de'attik yomin millin dechachemeta innun berazin setimin illa'in

Translations & Notes

 באותה שעה שדבר תורה מתחדש מפי האדם, הדבר ההוא עולה והוּעד לפני הקב"ה. והקב"ה לוקח אותו הדבר ונושק אותו, ועוטר אותו ב-70 עטרות מפותחות ומחוקקות. ודבר החכמה שהתחדש, עולה ויושב על ראש צדיק חי העולמים. ומשם עף ושט ב-70,000 עולמות. ועולה לעתיק יומין, הכתר. וכל דברי עתיק יומין, הם דברי חכמה בסודות הסתומים העליונים. כלומר, בעת שהאדם מעלה מ"ן בדבר תורה שלו, אז המילה עליונה, הנוקבא דז"א, עולה והועד לפני הקב"ה לזיווג עימו.
והקב"ה לוקח אותו הדבר ונושק אותו. שב' בחינות נוהגות בכל זיווג זו"ן: זיווג דנשיקין וזיווג דיסודות. כי לא נשלם השם, עד שברא אור לאורו, והתלבשו זה בזה. שמלבד קומת חכמה, צריך זיווג ב' לקומת חסדים, שתתלבש קומת החכמה בקומת החסדים. לפיכך, כל זיווג כולל ב' זיווגים:
א. זיווג לקומת החכמה, הנקרא זיווג דנשיקין, שהוא בפה דראש, לקומת ראש וג"ר.
ב. זיווג לקומת חסדים, הנקרא זיווג דיסודות, שהוא לקומת חסדים.
והקב"ה לוקח אותו הדבר, הנוקבא. ונושק אותו, היינו זיווג דנשיקין לקומת ג"ר. ועוטר אותו, היינו זיווג דיסודות לקומת חסדים, שאז מתלבשת החכמה בחסדים, והנוקבא מתעטרת במוחין שלמים.
ועוטר אותו ב-70 עטרות מפותחות ומחוקקות. המוחין השלמים של הנוקבא נקרא 70 עטרות. כי הנוקבא היא היום השביעי, וכשמקבלת מז"א, שהוא בעשרות, נעשית 70. המוחין נקרא עטרות. וע"כ נקרא 70 עטרות. ואומר, שהם מפותחות ומחוקקות, שע"י המ"ן של הצדיקים, הם נעשים לבית קיבול ל-70 עטרות הללו.
ודבר החכמה שהתחדש, עולה ויושב על ראש צדיק חי העולמים. יש ב' חידושים של שמים וארץ, שהם זו"ן:
א. להחזיר העטרה ליושנה, כמו שהייתה מטרם חטאו של אדה"ר. בחידוש הזה נקראת הנוקבא בשם דבר תורה. וזה שביאר רבי שמעון עד הנה.
ב. חידוש שמים וארץ במוחין עילאין, שאפילו אדה"ר לא השיג אותם. ומבחינה זו נקראת הנוקבא בשם דבר חכמה.
ודבר החכמה שהתחדש, עולה ויושב על ראש צדיק חי העולמים. כמ"ש, צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם. כי ע"י המ"ן של הצדיקים, השלמים כבר בזוהר העליון דאדה"ר, כמו רבי שמעון וחברו, עולה הנוקבא דז"א להיות עטרה לראש צדיק, ז"א, מבחינת היסוד שלו, ח"י העולמים.
פירוש. אור החכמה נקרא אור חיה. והואיל שאי אפשר לז"א להמשיך אור חיה, זולת ע"י הנוקבא, נבחן שאינו ח"י, אלא רק כשהוא בזיווג עם הנוקבא, הנקראת עולם. ע"כ נקרא אז ח"י העולמים. וכן נבחן, שהנוקבא היא עטרה על ראשו, שהמוחין הנקראים עטרה, הם מנוקבא, שלא היה זוכה בהם זולתה. גם לומדים, שלא זז מחַבְּבָה, עד שקרָאה אימי. כי המסובב נבחן לבן הסיבה שלו. ומתוך שהנוקבא הייתה סיבה לאור החיה דז"א, הרי מבחינה זו נעשית הנוקבא לאימו.
ומשם עף ושט ב-70,000 עולמות. אחר שהזדווגה עם הז"א בעטרה על ראש צדיק, היא מעופפת ועולה עוד למעלה, לא"א, ושם מתתקנות ז"ת שלה ב-700,000 עולמות. כי הספירות דא"א הן ריבוא, 10,000. ומא"א היא עולה עד עתיק יומין. והוא מחשב העליות של זו"ן בזה אח"ז, עד עתיק יומין, הנעשה מכוח המ"ן של הצדיקים השלמים. כי הזיווג דעטרה על ראש הצדיק, הוא ע"י עלייה לאו"א עילאין, ומשם עולה לא"א ב-70,000 עולמות. ומשם לעתיק, שהוא תכלית הגובה.
וכל דברי עתיק יומין, הם דברי חכמה בסודות הסתומים העליונים. מפרש מעלת המוחין, המשפיעים לנוקבא ע"י עלייתה לעתיק יומין. ואומר, וכל דברי דעתיק יומין, כל הקומות, המקובלות מעתיק יומין, הן דברי חכמה בסודות הסתומים העליונים, ג"ר דחכמה. כי דברי חכמה מורה על קומת החכמה, וסודות הסתומים העליונים הם ג"ר דחכמה. והן אינן מתגלות זולת ע"י עלייה למקום עתיק יומין ולא למטה ממנו.

 63 וְאוֹתוֹ הַדָּבָר הַנִּסְתָּר שֶׁל חָכְמָה שֶׁהִתְחַדֵּשׁ כָּאן, כְּשֶׁהוּא עוֹלֶה, מִתְחַבֵּר עִם אוֹתָם הַדְּבָרִים שֶׁל עַתִּיק הַיָּמִים, וְעוֹלֶה וְיוֹרֵד עִמָּהֶם וְנִכְנָס בִּשְׁמוֹנָה עָשָׂר עוֹלָמוֹת גְּנוּזִים שֶׁעַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ (שם סד). יוֹצְאִים מִשָּׁם וּמְשׁוֹטְטִים וְהוֹלְכִים מְלֵאִים וּשְׁלֵמִים וּמִזְדַּמְּנִים לִפְנֵי עַתִּיק הַיָּמִים.

 63 וְהַהִיא מִלָּה סְתִימָא דְחָכְמְתָא דְּאִתְחַדְּשַׁת הָכָא כַּד סַלְקָא אִתְחַבְּרַת בְּאִנּוּן מִלִּין (דרזין) דְּעַתִּיק יוֹמִין וְסַלְקָא וְנַחְתָא בַּהֲדַיְיהוּ וְעָאלַת בְּתַמְנֵיסַר עָלְמִין גְּנִיזִין (ישעיה סד) דְּעַיִן לא רָאֲתָה אֱלהִים זוּלָתֶךָ. נַפְקֵי מִתַּמָּן וְשָׁטָאן וְאַתְיָין מְלֵיאָן וּשְׁלֵמִין וְאִתְעַתָּדוּ קַמֵּי עַתִּיק יוֹמִין.

ve'oto hadavar hannisttar shel chachemah shehitchadesh ka'n, keshehu oleh, mitchaber im otam hadevarim shel attik hayamim, ve'oleh veyored immahem venichnas bishmonah asar olamot genuzim she'ayin lo ra'atah elohim zulatecha (shm sd). yotze'im misham umeshotetim veholechim mele'im ushelemim umizdammenim lifnei attik hayamim

vehahi millah setima dechachemeta de'itchadeshat hacha kad salka itchaberat be'innun millin (drzyn) de'attik yomin vesalka venachta bahadayeyhu ve'a'lat betamneisar alemin genizin (ysh'yh sd) de'ayin lo ra'atah elhim zulatecha. nafkei mittamman veshata'n ve'atyayn melei'an ushelemin ve'it'attadu kammei attik yomin

Translations & Notes

 ואותו דְבר החכמה הסתום שהתחדש בעוה"ז, כשהוא עולה, הוא מתחבר באלו הדברים של עתיק יומין, ועולה ויורד עימהם, ונכנס בח"י (18) עולמות צפוּנים, אשר עין לא ראתה אלוקים זולתך. ויוצאים משם ומשוטטים, ובאים מלאים ושלמים, ונועדים לפני עתיק יומין. באותה שעה, עתיק יומין מריח באותו הדבר, ורצוי לפניו יותר מכל. אז, לוקח את הדבר ההוא, ומעטר אותו ב-370,000 עטרות. ודבר חידושי התורה ההוא משוטט ועולה ויורד, ונעשה ממנו רקיע אחד.
כי בעת עליית הנוקבא לעתיק יומין, היא נכללת בזיווג אשר שם. והיא מעלה או"ח, וממשיכה או"י מעתיק יומין. ועולה, פירוש, שמעלה או"ח ממטה למעלה. ויורד, פירוש, שממשיכה או"י ממעלה למטה. שאז מקבלת דברי חכמה בסודות הסתומים העליונים. ונכללת עם האו"ח ואו"י שבעתיק עצמו.
ונאמר, ועולה ויורד עימהם, ונכנס בח"י עולמות צפונים, אשר עין לא ראתה אלוקים זולתך. כי הזיווג הנעשה בעתיק, הוא ג"כ על היסוד דעתיק אשר שם, והוא ג"כ צדיק ח"י העולמים, כמו יסוד דז"א, בעת עלייתו לאו"א עילאין. אלא ההפרש הוא, כי היסוד דעתיק, עין לא ראתה אלוקים זולתך. כי הזיווג של היסוד, נעשה על המסך בהכאה, המעלה או"ח, כדי להלביש את האו"י. והנה למטה באו"א, נבחן המסך לכנפיים, המכסות על האור העליון, בעת שדוחים אותו לאחוריו. וזה מורה, שיש בהם כוח הדין, שכל או"ח נקרא אור דין.
משא"כ ביסוד עתיק, ששם כתוב, לא ייכנף עוד מוריך, והיו עיניך ראות את מוריך. כי אע"פ שהמסך מעלה או"ח ממטה למעלה, מ"מ אין בו כנפיים. וע"כ הוא מכונה ח"י עולמות צפונים, שעין לא ראתה אלוקים זולתך. כלומר, שאין שם עוד כנפיים, המכסות מעין זר. כי אין שם שום דינים, אלא עין לא ראתה אלוקים זולתך. כי הבחינה שממטה למעלה נקראת צפונים. אמנם היא בבחינת עין לא ראתה אלוקים זולתך.
ויוצאים משם ומשוטטים, ובאים מלאים ושלמים. כי יוצאים משם, מזיווג על המסך, הנקרא ח"י עולמות צפונים, אשר עין לא ראתה אלוקים זולתך. ומשוטטים, שמעלה או"ח ממטה למעלה. ובאים, שממשיכה האו"י ממעלה למטה. ואז הם מלאים ושלמים. מלאים באו"י מחכמה בסודות הסתומים העליונים. ושלמים באו"ח, שאין בו שום דין, אלא כולו רחמים גמורים, בשווה עם האו"י. ואז, ונועדים לפני עתיק יומין, שהם מוכנים להלביש את העתיק יומין.
באותה שעה, עתיק יומין מריח באותו הדבר, ורצוי לפניו יותר מכל. מריח, הוא נחת רוח. כי הזיווג הגדול והנשגב הזה גורם נחת רוח מאוד נעלה לעתיק יומין. והוא משום שכל העולמות כולם וכל שבחם נכללים אז בנוקבא. ורצוי לפניו יותר מכל, כי נחת רוח הזה מגיע לו מכל העולמות כולם בבת אחת, להיותה תכלית השלמות והגובה שעליה נבראו העולמות.
ולוקח את הדבר ההוא, ומעטר אותו ב-370,000 עטרות. כי אז משפיע לה המוחין הנשגבים דעתיק עצמו, שהם חו"ב תו"מ, שהספירות דעתיק הן כל אחת 100,000. אלא ההפרש הוא, ב-30 העליונים של החכמה, כמ"ש, מן השלושים נכבד ואל השלושה לא בא. כלומר, שאעפ"י שמקבלת ונכבדת גם מג"ר דחכמה דעתיק, שהן 30,000 העליונים, עכ"ז אל 30,000 עצמם לא תוכל הנוקבא לעלות ולהלביש ממש. כי אם הייתה מלבישה גם 30,000 אלו, הייתה הנוקבא מתבטלת בו, כנר בפני אבוקה. לכן מקבלת מעתיק רק 370,000 עטרות, שזה 400,000 פחות 30,000.
ודבר חידושי התורה ההוא משוטט ועולה ויורד, ונעשה ממנו רקיע אחד. משוטט, פירושו, מעופפת למעלה. משוטט ועולה, שמעלה או"ח ממטה למעלה. ויורד, שע"י האו"ח שמעלה, יורדת עם או"י ממעלה למטה, ונעשה ממנו רקיע אחד, שע"י הלבשת או"ח לאו"י, נעשה שם רקיע אחד. כי אותו המסך, שנתקן במלכות, כדי להעלות או"ח, שהגיע לנוקבא ע"י מע"ט והמ"ן, שהעלו כדי להשפיע נ"ר ליוצרם, אחר הזיווג שנעשה עליו, הוא נעשה לרקיע, שדרכו משיגים הצדיקים קומת הזיווג שנעשה עליו. וכשמדרגה יורדת לצדיקים דרך הרקיע, מתלבשת בלבוש, הנמשך מהרקיע, באו"ח, המתהפך מהרקיע ולמטה, עם האו"י שמרקיע ולמעלה, וכן היא באה להשגת הצדיקים, המלובשים זה בזה.
כי אלו הצדיקים, שזכו לשלמות, להעלות מ"ן לזיווג הגבוה הזה, כבר אין בהם מקבלה לצרכי עצמם כלום. ומ"ן שהעלו, היו כדי להשפיע ולא לקבל. ולפיכך הם מתקנים עם המע"ט והמ"ן, בחינת המסך לנוקבא, ומכשירים אותה לזיווג הגדול הזה, שההכשר עצמו הוא או"ח, העולה מהמסך של הנוקבא ולמעלה. כי כל העולה ממטה למעלה, הוא השפעה ודחיית הקבלה לעצמו. ואז נעשה הזיווג דהכאה עם האור העליון, והאור העליון מתלבש בלבוש של או"ח העולה.
והנה האור היורד ממעלה למטה ומתלבש באו"ח, בא לקבלת התחתון, לאותו צדיק שהעלה המ"ן. כי כל הבא מלמעלה למטה, בא לקבלה. וכיוון שהאור העליון עובר לתחתון דרך הרקיע, נמצא נוטל עימו לבוש דאו"ח מהרקיע. והתחתון מקבל האור העליון תוך לבושו זה. כי גם אחר שבאה הקומה להשגת התחתון, אינו נהנה במשהו מהאור העליון היורד אליו, אלא לפי מידת השפעת נחת רוח ליוצרו, כלומר, במידת הלבוש של או"ח, המלביש על האור העליון. וזה נבחן למקבל על מנת להשפיע, ואינו מקבל משהו, אם לא תמצא בו השפעה ליוצרו. וע"כ הקבלה מלובשת תוך ההשפעה, או"י באו"ח. וזהו שמדייק, ודבר חידושי התורה משוטט ועולה ויורד, ונעשה ממנו רקיע אחד. כלומר, שמקובל לתחתונים רק דרך הרקיע, בלבושו עימו.