Show Aramaic text  Show Transliteration

 130 וְאָז פּוֹרְחוֹת הָאוֹתִיּוֹת שֶׁעוֹמְדוֹת בָּאֲוִיר שֶׁבַּשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ שֶׁל שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה אוֹתִיּוֹת, שֶׁאוֹתוֹ שֵׁם שׁוֹלֵט בָּאֲוִיר, וְזֶהוּ שֵׁם שֶׁהָיָה טָס בּוֹ אֵלִיָּהוּ עַד שֶׁעָלָה לַשָּׁמַיִם. וְזֶהוּ מַה שֶּׁאָמַר עוֹבַדְיָה לְאֵלִיָּהוּ, (מלכים-א יח) וְרוּחַ ה' יִשָּׂאֲךָ. מִשּׁוּם שֶׁבַּשֵּׁם הַזֶּה הָיָה טָס בּוֹ אֵלִיָּהוּ בָּאֲוִיר, וְזֶהוּ הַשֵּׁם שֶׁשּׁוֹלֵט בָּאֲוִיר.

 130 כְּדֵין פַּרְחִין אַתְוָון דְּקַיְימִין בַּאֲוִירָא, דְּבִשְׁמָא קַדִּישָׁא דִּתְרֵיסָר אַתְוָון, דְּהַהוּא שְׁמָא שַׁלִּיט בַּאֲוִירָא, וְהַאי אִיהוּ (בראשית ט''ז ע''א) שְׁמָא, דְּהֲוָה טָאס בֵּיהּ אֵלִיָּה''וּ, עַד דְּאִסְתַּלָּק לִשְׁמַיָּא. וְהַיְינוּ דְּקָאמַר עוֹבַדְיָה לְאֵלִיָּהוּ, (מלכים א יח) וְרוּחַ יְיָ' יִשָּׂאֲךָ. בְּגִין דְּבִשְׁמָא דָּא, הֲוָה אֵלִיָּהוּ טָאס בֵּיהּ בַּאֲוִירָא, וְהַאי אִיהוּ שְׁמָא דְּשַׁלִּיט בַּאֲוִירָא.

ve'az porechot ha'otiot she'omedot ba'avir shebashem hakkadosh shel shetteim esreh otiot, she'oto shem sholet ba'avir, vezehu shem shehayah tas bo eliahu ad she'alah lashamayim. vezehu mah she'amar ovadyah le'eliahu, (mlchym- ych) veruach 'he yisa'acha. mishum shebashem hazzeh hayah tas bo eliahu ba'avir, vezehu hashem shesholet ba'avir

kedein parchin atvavn dekayeymin ba'avira, devishma kadisha ditreisar atvavn, dehahu shema shallit ba'avira, veha'y ihu (vr'shyt t''z '') shema, dehavah ta's beih elia'he'u, ad de'isttallak lishmaya. vehayeynu deka'mar ovadyah le'eliahu, (mlchym ych) veruach adonay ' yisa'acha. begin devishma da, havah eliahu ta's beih ba'avira, veha'y ihu shema deshallit ba'avira

Translations & Notes

אז פורחות האותיות העומדות באוויר, שבשם הקדוש של י"ב אותיות, שהשם הזה שולט באוויר. וזהו השם שאליהו היה פורח בו, עד שעלה השמיימה. שאמר עובדיה לאליהו, ורוח ה' יישאךָ. משום שבשם הזה היה אליהו פורח בו באוויר. וזהו שם השולט באוויר.

 131 וְאוֹתָן הָאוֹתִיּוֹת פּוֹרְחוֹת וְעוֹלוֹת בְּאוֹתוֹ דִבּוּר, וְאוֹתוֹ הַמְמֻנֶּה שֶׁמַּפְתְּחוֹת הָאֲוִיר בְּיָדוֹ, וְכָל אוֹתָם הַמְמֻנִּים הָאֲחֵרִים, כֻּלָּם עוֹלִים בּוֹ עַד לָרָקִיעַ, וְנִמְסָר בְּיַד מְמֻנֶּה אַחֵר לְהַעֲלוֹתוֹ לְמַעְלָה.

 131 וְאִינּוּן אַתְוָון פַּרְחִין וְסַלְּקִין בְּהַהִיא מִלָּה, וְהַהוּא מְמָנָא דְּמַפְתְּחָן דְּאַוִּירָא בִּידֵיהּ, וְכָל אִינּוּן מְמָנָן אַחֲרָנִין, כֻּלְּהוּ סַלְּקִין בֵּיהּ עַד רְקִיעָא, וְאִתְמְסָר בִּידָא דִּמְמָנָא אַחֲרָא, לְסַלְּקָא לְעֵילָּא.

ve'otan ha'otiot porechot ve'olot be'oto dibur, ve'oto hamemunneh shemmafttechot ha'avir beyado, vechal otam hamemunnim ha'acherim, kullam olim bo ad larakia, venimsar beyad memunneh acher leha'aloto lema'lah

ve'innun atvavn parchin vesallekin behahi millah, vehahu memana demafttechan de'avira bideih, vechal innun memanan acharanin, kullehu sallekin beih ad reki'a, ve'itmesar bida dimemana achara, lesalleka le'eilla

Translations & Notes

ואלו האותיות פורחות ועולות עם המילה ההיא, ואותו הממונה, שהמפתחות של האוויר בידו, וכל הממונים האחרים, כולם עולים עימה עד הרקיע. ושם נמסר ביד ממונה אחר, להעלות אותה למעלה.
כי אחר הנסירה ניתקן ז"א כולו חסדים, בקו ימין. והמלכות כולה גבורות, בקו שמאל. ולפיכך כמו שב' הקווים ימין ושמאל דבינה הם במחלוקת, עד שעולה ז"א בקו האמצעי, ועושה שלום ביניהם, ומייחד אותם זה בזה. כך, ז"א ומלכות, שהם ג"כ ב' קווים ימין ושמאל, צריכים לקו אמצעי, שיעשה שלום ביניהם, וייחד אותם זה בזה. וע"י המ"ן, שמעלים הצדיקים ע"י תפילתם, שלהיותם מבחינת עוה"ז, הם נושאים המסך דחיריק של קו האמצעי, הגורם לקו שמאל להתייחד עם הימין, וכן לנוקבא להתייחד עם ז"א.
ונאמר, ובסדר ההוא של תשבחות שאומרים ישראל למטה, המלכות מקשטת עצמה, ומיתקנת בתיקוניה, כאישה המתקשטת לבעלה. כי התפילה נעשית מ"ן וקו אמצעי, העושה שלום ומייחד המלכות עם ז"א בעלה. כי כמו שהיסוד למעלה הוא קו האמצעי, העושה שלום ומייחד הקב"ה ושכינתו, כך התפילה שאדם מעלה, מתקנת קו אמצעי ועושה שלום בין הקב"ה ושכינתו, לייחד אותם בייחוד אחד. וע"כ נקרא האדם שלום, כמו היסוד שלמעלה. ולא עוד, אלא שהשלום של מטה קודם לשלום של מעלה, היסוד, כי התעוררות של מטה קודמת להתעוררות של מעלה. כי אין התעוררות של מעלה מטרם שיעלה התעוררות לזה מהתחתונים.
והנה דיבורי התפילה, הם חלקי נפשו של האדם, נפשו ממש המלובשת בגוף, כמ"ש, נפשי יצאה בְדַבְּרוֹ. ולפי זה יש לתמוה, כיוון שהתפילה היא נפש של האדם שבעוה"ז, ו"ק דנפש ממלכות דמלכות שבמלכות שבעולם עשיה, איך אפשר שתעלה דרך כל המדרגות שבג' עולמות בי"ע, ותגיע עד למלכות דאצילות, לשמש שם מ"ן וקו אמצעי, לייחד אותה עם ז"א דאצילות? הלוא נודע, ששום מדרגה אינה יכולה להתעלות למעלה ממדרגתה. מכ"ש קפיצה גדולה כל כך, מתחתית כל המדרגות עד עולם האצילות.
ונאמר, שתפילתו של אדם בוקעת אווירים ובוקעת רקיעים, פותחת פתחים ועולה למעלה. וצריכים תחילה להבין, מהם אווירים, רקיעים, פתחים, ואיך הם נבקעים? והעניין הוא, שע"י עליית המלכות לבינה, בנקודת החולם, נבקעות הע"ס שבכל המדרגות לשתיים: כו"ח שבע"ס של כל מדרגה נשארים במדרגה, ובינה ותו"מ שבע"ס של כל מדרגה נופלים אל המדרגה שמתחתיה. כי המלכות שעלתה לבינה, עשתה שם סיום חדש במדרגה, מחמת הצמצום הרוכב על המלכות שלא לקבל אור. וכיוון שבינה ותו"מ נמצאים מתחת הסיום החדש הזה של המדרגה, ע"כ נבחנים למדרגה שמתחתיה.
ואח"כ ע"י מ"ן שמעלים התחתונים, מתפשטת הארה מזיווג ע"ב ס"ג דא"ק, שהארה זו מוציאה המלכות ממקום בינה ומחזירה למקומה כבתחילה בסיום ע"ס של כל מדרגה, ואז נמצאים בינה ותו"מ הנפולים מכל מדרגה, שחזרו ועלו למדרגתם כמטרם שנפלו. כי כבר התבטל סיום החדש שהיה במקום בינה. ונמצא שכל המדרגות חזרו ונשלמו בע"ס שלמות כמקודם.
אמנם אע"פ שהמלכות, הסיום החדש שנעשה בכל מדרגה מחמת עלייתה לבינה, חוזרת ויורדת למקומה בסיום ע"ס, עכ"ז אין סיום החדש שעשתה, מתבטל לגמרי ממקום בינה. ולפיכך אין בינה ותו"מ מתחברים במדרגתם כשהם למטה מסיום החדש, אלא צריכים לעלות למעלה מסיום החדש, ונעשים שם לקו שמאל, אל כו"ח שמעולם לא נפלו מהמדרגה, שהם קו ימין.
ולפיכך הסיום החדש, הנשאר קבוע וקיים בכל מדרגה, אפילו אחר ירידת המלכות משם, הוא נקרא רקיע. ואותם בינה ותו"מ, שנפלו מכל מדרגה בעת עליית המלכות לבינה, וחזרו ועלו למדרגתם אחר ירידת המלכות למקומה, הם נקראים אוויר או רוח. כי כל מדרגה תחתונה נבחנת לקומת ו"ק, שנקרא רוח, כלפי המדרגה העליונה ממנה. ולפי זה בינה ותו"מ שנפלו מכל מדרגה למדרגה שמתחתיה, הרי נעשו בזה לקומת רוח, כמו המדרגה התחתונה שנפלו שם. ואחרי ירידת המלכות ממקום בינה, נבחן שהרוח, האוויר, בינה ותו"מ שהיו מתחת הרקיע, התנשא עתה ועלה למעלה מרקיע ונעשו שם לקו שמאל.
גם התבאר שבעת שבינה ותו"מ מתנשאים ועולים למדרגתם מרקיע ולמעלה, הם לוקחים עימהם את המדרגה התחתונה, שהלבישה אותם בעת שהיו נפולים בה, ומעלים גם אותה למעלה מרקיע. והוא מטעם שבינה ותו"מ דעליון שהשתוו עם התחתון בעת הנפילה, שוב אינם נפרדים מהם גם בעת העלייה. ונמצא שע"י עליית המלכות לבינה, נעשה בשביל מדרגה תחתונה פתח, שתוכל לעלות לעליונה. כי משום זה אח"כ, בעת ירידת המלכות מבינה, תוכל כל מדרגה תחתונה לעלות לעליונה עם בינה ותו"מ דעליונה, שהיו נפולים ומלובשים בה.
באופן, שבסיבת עליית המלכות למקום בינה, וחזרתה למקומה, בעת הארת ע"ב ס"ג, נעשו בכל מדרגה ג' בחינות:
א.אווירים, בינה ותו"מ של כל מדרגה, שנפלו לתחתונה.
ב. רקיעים, סיום החדש, שנעשה בכל מדרגה, מחמת עליית המלכות לבינה, שאינו מתבטל לעולם, והוא קבוע וקיים, אפילו אחר ירידת המלכות מבינה.
ג. פתחים, שהם חידוש הפתח בשביל מדרגה התחתונה, שנעשה בכל מדרגה, עם עליית מלכות לבינה שלה. שזולת זה לא הייתה שום מציאות, שמדרגה תחתונה תוכל פעם לעלות לעליון ממנה. כי אין מדרגה יכולה להתנשא משהו למעלה ממדרגתה.
בקיעת אווירים. אין הפירוש שהאוויר נבקע, אלא הגבול שעל האוויר, בינה ותו"מ דעליונה, שנעשה מתוך עליית המלכות למקום בינה, נבקע ע"י ירידת המלכות משם למקומה. כי אז עולה האוויר למעלה מרקיע, ומשיג שם בחינת ג"ר.
ואז נעשה ג"כ בקיעת רקיעים, כי הרקיע, הגבול מסיום החדש, שהיה דוחה את הבינה ותו"מ, האוויר, למדרגה תחתונה, והיה מעכב עליהם שלא יחזרו למדרגתם, נמצא שנבקע ע"י ירידת המלכות למקומה, ואינו מעכב עוד על בינה ותו"מ, שיעלו ויתחברו במדרגתם.
ואז נעשה ג"כ פתיחת הפתחים בשביל מדרגה התחתונה. כי ע"י ירידת המלכות למקומה ובקיעת הרקיע, עולים בינה ותו"מ למדרגתם למעלה מרקיע, ומקבלים עימהם גם מדרגה התחתונה. נמצא שנפתח פתח בשביל מדרגה התחתונה לעלות לעליונה.
והארה זו, המורידה את המלכות ממקום בינה, ומחזירה למקומה בסיום ע"ס, באה מזיווג ע"ב ס"ג דא"ק, שהם חו"ב דא"ק, כי עליית המלכות לבינה, מתחילה בבינה דא"ק, וע"ס דחכמה דא"ק לא נפגמו כלום, והמלכות נמצאת שם במקומה. וע"כ כשחכמה זו מזדווגת עם בינה דא"ק, נדחה גם בה המלכות ממקום בינה למקומה, ומבינה דא"ק נמשכה ההארה לבינה דאצילות, שנקראת אהי"ה. ומבינה דאצילות נמשכה ההארה לכל המדרגות דאבי"ע. והן מורידות המלכות מבינה שבהן למקומה. וע"כ נבחן השם אהי"ה, שהוא שולט באוויר. כלומר, שהשם הזה מעביר הגבול מהאוויר, ע"י הורדת המלכות מבינה למקומה.
וכיוון שיש ד' בחינות כוללות חו"ב תו"מ, או חו"ג תו"מ בכל עולם ועולם, אשר בכל בחינה יש ע"ס, שע"י עליית המלכות לבינה של כל בחינה, נפלו הבינה ותו"מ של כל בחינה למדרגה שמתחתיה, ע"כ יש ד' אווירים בכל עולם, שבהם שולטים ג' שמות אהי"ה: אהי"ה באוויר החסד, ואהי"ה באוויר הגבורה, ואהי"ה באוויר הת"ת. ובמלכות המקבלת מהם, שולטים כל ג' אהי"ה האלו ביחד באוויר שלה. וג"פ אהי"ה הן י"ב אותיות, השם בן י"ב אותיות השולט באוויר.
ונאמר, אז פורחות האותיות העומדות באוויר, שבשם הקדוש של י"ב אותיות, שבג' שמות אהי"ה. השם אהי"ה שולט באוויר, להוריד המלכות מבינה למקומה, ולהחזיר הבינה ותו"מ הנפולים, הנקראים אוויר, למדרגתם למעלה מרקיע. וזהו השם שאליהו היה פורח בו, עד שעלה השמיימה, שע"י עליית המלכות לבינה, נעשה פתח לתחתון, שיוכל לעלות לעליון בעת שהפתח נפתח, בעת חזרת המלכות למקומה.
ולפיכך, בעת שאליהו רצה לעוף השמיימה, עלתה המלכות של כל מדרגה לבינה של אותה המדרגה, ובינה ותו"מ נפלו למדרגה שמתחתיה, וביניהם הופרס רקיע. ונמצא שכל מדרגה הוכפלה:
א.מדרגת עצמה,
ב. בינה ותו"מ דעליונה, שנפלו והתלבשו בה.
וזה נעשה בכל מדרגה מאבי"ע, עד שבינה ותו"מ דמלכות דעשיה נפלו ויצאו ממלכות לעוה"ז, והמלכות דעשיה הסתיימה על הרקיע שלה, שהוא הסיום החדש במקום בינה. וגם הוכפלה, מחמת שבינה ותו"מ דיסוד דעשיה, נפלו והתלבשו במדרגתה. ועד"ז יסוד דעשיה מסתיים ברקיע שלו. ויש בו גם בינה ותו"מ דהוד דעשיה. ועד"ז נצח דעשיה הוכפלה, עד בינה דאצילות.
וע"כ אליהו עלה והתדבק בבינה ותו"מ שנפלו ממלכות דעשיה לעוה"ז, והשתווה אליהם והלביש אותם עד שנעשו כמדרגתו. ואז פעל השֵם בן י"ב, שחזר והוריד המלכות ממקום בינה דמלכות דעשיה למקומה בסיום ע"ס שלה, ועלו בינה ותו"מ למדרגתם כבתחילה למעלה מרקיע המלכות, וכיוון שאליהו היה דבוק באוויר הזה, בינה ותו"מ שעלו, נמצא שהעלה עימו גם את אליהו למעלה מרקיע של המלכות, מטעם ההשתוות.
וכיוון שעלה למעלה מרקיע של המלכות דעשיה, הרי פגע שם את האוויר של היסוד דעשיה, הבינה ותו"מ של היסוד שנפלו שמה. ואז התדבק באוויר הזה והתלבש בו, להיותו עימו כבר במדרגה אחת. ואח"כ פעל השם בן י"ב, שהוריד המלכות מבינה דיסוד דעשיה למקומה בסיום ע"ס דיסוד דעשיה. ואז עלו בינה ותו"מ, האוויר דיסוד, למעלה מרקיע דיסוד. וכיוון שאליהו היה כבר דבוק באוויר הזה, נמצא שגם אליהו עלה עימו למעלה מרקיע דיסוד דעשיה, מטעם ההשתוות.
וכיוון שעלה למעלה מרקיע דיסוד דעשיה, פגש שם האוויר דהוד דעשיה, בינה ותו"מ דהוד דעשיה שנפלו שמה, ואז התדבק באוויר הזה והתלבש בו, להיותו עימו במקום אחד. וע"כ אח"כ שפעל השם בן י"ב והחזיר המלכות בסיום ע"ס דהוד דעשיה, והאוויר, בינה ותו"מ שלו, חזרו למעלה מרקיע דהוד דעשיה, ולקחו עימהם גם את אליהו, שהיה דבוק בהם, והעלו אותו לרקיע דהוד דעשיה, מטעם ההשתוות.
ואחר שכבר היה ברקיע דהוד דעשיה, הרי פגש שם האוויר של נצח דעשיה, והתדבק בו. וכשפעל השם בן י"ב והחזיר המלכות למקומה, עלה האוויר דנצח למעלה מרקיע, והעלה עימו יחד גם את אליהו, שהיה דבוק בו. ואחר שכבר היה ברקיע דנצח, פגש שם האוויר של ת"ת וכן הלאה, עד שעלה עם האוויר למעלה מרקיע דת"ת דעשיה. וכן עד"ז העלה אותו האוויר של כל מדרגה למדרגה העליונה ממנה, עד סיום מדרגות דעשיה, ומשם למלכות דיצירה, ומשם לכל המדרגות דיצירה ודבריאה עד שעלה השמיים, שהוא ז"א דאצילות. שאמר עובדיה לאליהו, ורוח ה' יישאך. כי רוח ה', בינה ותו"מ דעליון, המכונים רוח או אוויר, שנפלו למקום מדרגת התחתון, הרוח הזה, ממש נשא אותו ממדרגה למדרגה, דרך כל פרטי המדרגות, מתחתית עשיה עד האצילות.
ונאמר, שאלו הממונים העומדים באוויר, התמנו לד' רוחות העולם. לצד מזרח התמנה ממונה אחד, העומד באוויר בצד ההוא, ששמו גְזַרְדִיא. כי יש ממונים בכל אוויר שבד' רוחות העולם, בחו"ג תו"מ, שבידם המפתחות, לעורר את השם בן י"ב, לפעול ולהוריד המלכות מבינה למקומה. והזוהר אינו מחשיב את ד' רוחות על הסדר, אלא מערבב הסדר, מטעם שדרכו להעלים הדברים. אמנם הסדר של ד' אווירים, הוא מלמטה למעלה: מערב, מזרח, צפון, ודרום. שהם: מלכות, ת"ת הכולל נה"י, גבורה, חסד.
ואין הממונים מעלים התפילה מאוויר לאוויר ואח"כ מרקיע לרקיע, כמו שמסודר לכאורה בזוהר, אלא האווירים מעלים התפילה לרקיעים, כל אוויר לרקיע שלו. שנאמר, ואותו הממונה, שהמפתחות של האוויר בידו, וכל הממונים האחרים, כולם עולים עימה עד הרקיע. ושם נמסר ביד ממונה אחר, להעלות אותה למעלה.
באופן, שתחילה עולה התפילה אל האוויר של המלכות דעשיה, לבינה ותו"מ, שנפלו ממלכות דעשיה לעוה"ז, שהיא כמו התפילה בעצמה. ולהיות האוויר הזה בשווה עם התפילה, ע"כ התדבקו זה בזה כמדרגה אחת. ואז הממונה זְבוּליאל אשר שם, מעורר השם בן י"ב, שמוריד המלכות מבינה דעשיה למקומה, שאז חוזר האוויר למדרגתו, ועולה למעלה מרקיע דעשיה. וכיוון שהאוויר כבר השתווה למדרגת התפילה, הוא לוקח עימו גם התפילה למעלה מרקיע דמלכות דעשיה.
וכיוון שהתפילה כבר באה לרקיע דעשיה, הרי פוגשת שם האוויר דיסוד דעשיה שנפל שם. גם פוגשת שם בממונה גזרדיא, השולט באוויר של מזרח, ת"ת, הכולל גם את היסוד, משום שכולל נה"י. והממונה הזה מעורר השם בן י"ב ומוריד המלכות מבינה דיסוד לסיום שלו, ואז עולה האוויר דיסוד למדרגתו, לרקיע דיסוד. ומחמת שכבר השתווה עם התפילה במדרגה אחת, הוא לוקח גם את התפילה, ומעלה אותה עימו ביחד למעלה מרקיע דיסוד. ועד"ז באוויר וברקיע דנו"ה, ובאוויר וברקיע דת"ת.
וכיוון שהתפילה עלתה לרקיע דת"ת, היא פוגשת שם האוויר של צפון, בינה ותו"מ דגבורה דעשיה, שנפל שם. ומשתווה עם אוויר הזה במדרגה אחת. ואז הממונה פְּתַחְיָה, השולט בצפון, מעורר השם בן י"ב, ומוריד המלכות מבינה למקומה, והאוויר חוזר ועולה לרקיע דגבורה, ולוקח עימו ביחד גם התפילה, שהשתווה עימה במדרגה אחת בשעת הנפילה. וכיוון שהתפילה היא ברקיע דגבורה, היא פוגשת שם האוויר של דרום, בינה ותו"מ דחסד דעשיה, שנפל שם, והיא מתדבקת עם האוויר הזה, ואז הממונה פְּסַגְנִיָה, השולט על האוויר של דרום, חסד דעשיה, מעורר השם בן י"ב ומוריד המלכות מבינה דחסד דעשיה למקומה, והאוויר של דרום חוזר ועולה למדרגתו לרקיע השישי, חסד דעשיה הנקרא דרום.
וכיוון שהתפילה היא ברקיע השישי, פוגשת שם האוויר, שנפל מרקיע השביעי, שהיא בינה הכולל ג"ר, והיא מתדבקת באוויר הזה. וכשהשם בן י"ב מוריד המלכות מבינה דרקיע השביעי למקומה, חוזר האוויר למדרגתו לרקיע השביעי, ולוקח עימו גם התפילה, הדבוקה עימו מעת הנפילה. וכיוון שהיא ברקיע השביעי, היא פוגשת ומתדבקת באוויר, שנפל ממלכות דיצירה. ואז לוקח אותה סנדלפון, הממונה הכללי על כל העשיה, ומעורר השם בן י"ב, שמוריד המלכות ממלכות דיצירה למקומה, ועולה האוויר וחוזר למדרגתו לרקיע דמלכות דיצירה, ולוקח עימו גם התפילה, ומעלה אותה לרקיע דמלכות דיצירה. ועד"ז בכל ז' היכלות דיצירה ודבריאה עד האצילות.
והתבארה השאלה, איך התפילה יכולה לעלות מתחתית העשיה עד האצילות, אם שום מדרגה אינה יכולה להתנשא למעלה ממדרגתה. כי כיוון שהתדבקה באוויר הראשון, שנפל ממלכות דעשיה לעוה"ז, הרי האוויר הזה נשא אותה לרקיע של המלכות, והאוויר דיסוד דעשיה לרקיע דיסוד וכן הלאה. באופן, שהאווירים, שהתפילה עלתה והתדבקה בהם, הם נשאו אותה והעלו אותה עד למלכות דאצילות, כמ"ש, ורוח ה' יישאך.

 132 לְצַד דָּרוֹם יֵשׁ מְמֻנֶּה אַחֵר שֶׁשּׁוֹלֵט בָּאֲוִיר לְאוֹתוֹ הַצַּד, וְכַמָּה מְמֻנִּים וְשָׂרִים אֲחֵרִים עִמּוֹ, וּשְׁמוֹ פְּסַגְנִיָּ''ה, וּבוֹ נֶאֱחָזִים (וְלוֹ נִמְסְרוּ) מַפְתְּחוֹת הָאֲוִיר שֶׁל אוֹתוֹ צַד. וְכָל אוֹתָם בַּעֲלֵי צָרָה שֶׁמִּתְפַּלְלִים תְּפִלָּה לַאֲדוֹנָם מִתּוֹךְ צָרָה, מִתּוֹךְ שִׁבְרוֹן הַלֵּב - אִם אוֹתוֹ הַדִּבּוּר כָּרָאוּי, הוּא עוֹלֶה לָאֲוִיר בְּאוֹתוֹ צַד, וְהַמְמֻנֶּה הַזֶּה נוֹטֵל אוֹתוֹ וְנוֹשֵׁק אוֹתוֹ (מִשּׁוּם שֶׁעָלָה בְּאוֹתוֹ צַד). וּכְשֶׁנּוֹשֵׁק אוֹתוֹ, פּוֹתֵחַ וְאוֹמֵר: הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָחוּס כְּנֶגְדְּךָ (וְעָלֶיךָ), וּבִשְׁבִילְךָ יִתְמַלֵּא בְרַחֲמִים.

 132 לִסְטַר דָּרוֹם, אִית מְמָנָא אַחֲרָא דְּשַׁלְטָא בַּאֲוִירָא לְהַהוּא סְטָר, וְכַמָּה מְמָנָן אַחֲרָנִין וְסַרְכִין עִמֵּיהּ. פְּסַגְנִיָ''ה שְׁמֵיהּ, וּבֵיהּ מִתְאַחֲדָן (נ''א וליה אתמסראן) מַפְתְּחָן דְּאַוִּירָא לְהַהוּא סְטָר. וְכָל אִינּוּן מָארֵי דְּעָקוּ, דְּצַלָּאן צְלוֹתָא לְמָארֵיהוֹן מִגּוֹ עַקְתָּא, מִגּוֹ תְּבִירוּ דְּלִבָּא, אִי הַהִיא מִלָּה כְּדְקָא יֵאוֹת, סָלְקָא לַאֲוִירָא בְּהַהוּא סִטְרָא, וְנָטִיל לָהּ הַאי מְמָנָא, וְנָשִׁיק לָהּ (ס''א בגין דסלקא בההוא סטרא) כַּד נָשִּׁיק לָהּ, פָּתַח וְאָמַר, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יָחוֹס לְקָבְלָךְ (נ''א ועלך') וּבְגִינָךְ יִתְמְלֵי רַחֲמִין.

letzad darom yesh memunneh acher shesholet ba'avir le'oto hatzad, vechammah memunnim vesarim acherim immo, ushemo pesagnia"h, uvo ne'echazim (velo nimseru) mafttechot ha'avir shel oto tzad. vechal otam ba'alei tzarah shemmitpalelim tefillah la'adonam mittoch tzarah, mittoch shivron hallev - im oto hadibur kara'uy, hu oleh la'avir be'oto tzad, vehamemunneh hazzeh notel oto venoshek oto (mishum she'alah be'oto tzad). ucheshennoshek oto, poteach ve'omer: hakkadosh baruch hu yachus kenegdecha (ve'aleicha), uvishvilcha yitmalle verachamim

listar darom, it memana achara deshalta ba'avira lehahu setar, vechammah memanan acharanin vesarchin immeih. pesagnia''h shemeih, uveih mit'achadan (n'' vlyh tmsr'n) mafttechan de'avira lehahu setar. vechal innun ma'rei de'aku, detzalla'n tzelota lema'reihon migo aktta, migo teviru deliba, i hahi millah kedeka ye'ot, saleka la'avira behahu sitra, venatil lah ha'y memana, venashik lah (s'' vgyn dslk vhhv str) kad nashik lah, patach ve'amar, kudesha berich hu yachos lekavelach (n'' v'lch') uveginach yitmelei rachamin

Translations & Notes

לצד דרום, חסד, יש ממונה פסגניה, השולט באוויר בצד ההוא, וכמה ממונים ושרים אחרים עימו. לו נמסרו מפתחות האוויר שלצד ההוא. וכל אלו שיש להם צרות, המתפללים תפילה לאדונם מתוך צרתם, מתוך שבירת הלב, אם הדיבור ההוא כראוי, הוא עולה לאוויר בצד ההוא, ומקבל אותו הממונה ההוא ונושק אותו. כשנושק אותו, פותח ואומר, הקב"ה ירחם עליך ויתמלא רחמים בשבילך.
Prev Zohar
Next Zohar