Show Aramaic text  Show Transliteration

104

 104 בֹּא רְאֵה, כָּל מַה שֶּׁאָכַל אַבְרָהָם, הוּא אָכַל בְּטָהֳרָה, וְלָכֵן הִקְרִיב לִפְנֵיהֶם וְאָכְלוּ, וְאַבְרָהָם שָׁמַר בְּבֵיתוֹ טֻמְאָה וְטָהֳרָה שֶׁאֲפִלּוּ בֶּן אָדָם שֶׁהוּא טָמֵא [לֹא יָכֹל לְהִתְקָרֵב לְבֵיתוֹ. אָז יָדַע אַבְרָהָם שֶׁזֶּה טָמֵא הוּא, וְעָשָׂה] [לֹא הָיָה מְשַׁמֵּשׁ בְּבֵיתוֹ, עַד שֶׁעָשָׂה] לוֹ טְבִילָה, אוֹ עָשָׂה לוֹ לִשְׁמֹר שִׁבְעָה יָמִים כָּרָאוּי לוֹ בְּבֵיתוֹ, וְכָךְ זֶה בְּוַדַּאי.

 104 תָּא חֲזֵי, כָּל מַה דְּאָכִיל אַבְרָהָם בְּטָהֳרָה אִיהוּ קָא אָכִיל וּבְגִין כָּךְ אַקְרִיב קַמַּיְיהוּ וְאָכְלֵי, וְנָטִיר אַבְרָהָם בְּבֵיתֵיהּ דַּכְיָא וּמְסָאֲבוּתָא, דְּאֲפִילּוּ בַּר נָשׁ דְּאִיהוּ מְסָאַב (לא יכיל לקרבא לביתיה כדין ידע אברהם דהא מסאב איהו ועביד) (נ''א לא הוה משמש בביתיה, עד דעביד) לֵיהּ טְבִילָה, אוֹ עֲבִיד לֵיהּ לְנַטְרָא שִׁבְעָה יוֹמִין כְּדְקָא חָזֵי לֵיהּ בְּבֵיתֵיהּ, וְהָכִי הוּא וַדַּאי.

bo re'eh, kal mah she'achal avraham, hu achal betahorah, velachen hikriv lifneihem ve'achelu, ve'avraham shamar beveito tum'ah vetahorah she'afillu ben adam shehu tame [lo yachol lehitkarev leveito. az yada avraham shezzeh tame hu, ve'asah] [lo hayah meshammesh beveito, ad she'asah] lo tevilah, o asah lo lishmor shiv'ah yamim kara'uy lo beveito, vechach zeh bevada'y

ta chazei, kal mah de'achil avraham betahorah ihu ka achil uvegin kach akriv kammayeyhu ve'achelei, venatir avraham beveiteih dachya umesa'avuta, de'afillu bar nash de'ihu mesa'av (lo ychyl lkrv lvytyh chdyn yd vrhm dh ms'v yhv v'vyd) (n'' lo hvh mshmsh vvytyh, d d'vyd) leih tevilah, o avid leih lenatra shiv'ah yomin kedeka chazei leih beveiteih, vehachi hu vada'y

Translations & Notes

כל מה שאכל אברהם היה אוכל בטהרה. ומשום זה הקריב לפני המלאכים ואכלו. ושמר אברהם בביתו טהרה וטומאה, ואדם טמא לא היה אפילו משמש בביתו עד שעשה לו טבילה, אם היה בטומאה קלה, או עשה לו שישמור שבעה ימים בביתו כראוי אם היה בטומאה חמורה. ואח"כ עשה לו טבילה.
כאשר הרוח יוצא מעוה"ז, ונכנס בתוך המערה של אדה"ר והאבות, הם נותנים לו שם מכתב לסימן, והולך אל גן עדן, כשהוא קרב, שם פוגש הכרובים ואותה להט החרב המתהפכת. אם זוכה, הם רואים את מכתב הסימן, ופותחים לו הפתח, ונכנס. ואם לא, הם דוחים אותו לחוץ.

105

 105 בֹּא רְאֵה, כָּתוּב (דברים כג) אִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִהְיֶה טָהוֹר מִקְּרֵה לָיְלָה וגו'. מַה תַּקָּנָתוֹ? וְהָיָה לִפְנוֹת עֶרֶב יִרְחַץ בַּמָּיִם. אֵרְעָה בּוֹ טֻמְאָה אַחֶרֶת, כְּמוֹ זִיבָה [טֻמְאַת צָרַעַת אוֹ נִדָּה] אוֹ טֻמְאַת נִדָּה שֶׁהָיוּ שְׁתֵּי טֻמְאוֹת, לֹא מַסְפִּיק לוֹ בְּאוֹתָהּ טְבִילָה [מִשּׁוּם] בֵּין שֶׁאֵרַע לוֹ קֶרִי קֹדֶם שֶׁקִּבֵּל טֻמְאָה אַחֶרֶת [מִשּׁוּם] בֵּין שֶׁאֵרַע לוֹ אַחַר כָּךְ.

 105 תָּא חֲזֵי כְּתִיב, (דברים כג) אִישׁ אֲשֶׁר לא יִהְיֶה טָהוֹר מִקְרֶה לַיְלָה וְגו'. מַאי תַּקַנְתֵּיהּ, וְהָיָה לִפְנוֹת עֶרֶב יִרְחַץ בַּמָּיִם. אִעֲרַע בֵּיהּ טֻמְאָה (דף קב ע''ב) אָחֳרָא כְּגוֹן זִיבָה אוֹ (נ''א סגירו או נדה) סְגִירַת נִדָּה דְּהֲווּ תְּרִי מְסָאֲבוּ, לָא סַגְיָא לֵיהּ בְּהַהִיא טְבִילָה (בגין) בֵּין דְּאִעֲרַע בֵּיהּ קֶרִי קֹדֶם דְּקַבִּיל טֻמְאָה אָחֳרָא (בגין) בֵּין דְּאִעֲרַא בֵּיהּ לְבָתָר.

bo re'eh, katuv (dvrym chg) ish asher lo yihyeh tahor mikkereh layelah vgv'. mah takkanato? vehayah lifnot erev yirchatz bammayim. ere'ah bo tum'ah acheret, kemo zivah [tum'at tzara'at o nidah] o tum'at nidah sheha'u shettei tum'ot, lo maspik lo be'otah tevilah [mishum] bein she'era lo keri kodem shekkibel tum'ah acheret [mishum] bein she'era lo achar kach

ta chazei ketiv, (dvrym chg) ish asher lo yihyeh tahor mikreh laylah vegv'. ma'y takantteih, vehayah lifnot erev yirchatz bammayim. i'ara beih tum'ah (df kv ''v) achora kegon zivah o (n'' sgyrv v ndh) segirat nidah dehavu teri mesa'avu, la sagya leih behahi tevilah (vgyn) bein de'i'ara beih keri kodem dekabil tum'ah achora (vgyn) bein de'i'ara beih levatar

Translations & Notes

כתוב, איש אשר לא יהיה טהור מקרה לילה, מה תיקונו? והיה לפנות ערב ירחץ במים. אם קרה לו טומאה אחרת חמורה, זיבה או צרעת או נידה. שיש לו ב' טומאות, אינו מספיק לו אותו טבילה שטבל לקִריו באותו יום לפנות ערב, אלא שצריך לשמור שבעה ימים ואח"כ יטבול שנית. ואין הפרש בזה, בין שקרה לו הקרי טרם שקיבל טומאה האחרת ובין שקרה לו לאחר כך.
ויושבת שם כל הזמן שיושבת, ומתלבשת שם בצורה של עוה"ז. ובראש חודש ושבת, כשהיא רוצה לעלות לגן עדן העליון, הצדיקים שבגן עדן נותנים לה מכתב סימן. והיא עולה דרך אותו עמוד שבאמצע גן עדן התחתון. והיא פוגשת את שומרי חומות ירושלים. אם היא זוכה, פותחים לה הפתח, ונכנסת. ואם לא, לוקחים ממנה את מכתב הסימן, ודוחים אותה לחוץ. והיא אומרת, מצאוני השומרים הסובבים בעיר, נשאו את רדידי מעליי שומרי החומות. רדידי, זהו מכתב הסימן, שלקחו ממנה אותם שומרי החומות ירושלים.
המיתה באה לעולם מכוח חטא עצה"ד, שגילה הנקודה דמדה"ד של המלכות, שאין לה תיקון בששת אלפים שנה, וע"כ אין צדיק בארץ שלא יחטא. ואפילו זכה האדם להמשיך נר"ן במעשיו הטובים, מ"מ יש כוח למלאך המוות לגלות הנקודה דמדה"ד הגנוזה בשורשו. ואז הוא מת. כי בכל מקום שנגלתה נקודה זו, מסתלקים אורות החיים משם. ואחר ששת אלפים שנה, כשתתוקן הנקודה הזו, אז נאמר, ובילע המוות לנצח.
אמנם מדה"ד דצ"א שולט רק על המלכות ולא על ט"ר. ולפיכך הוא שורה רק על הגוף, הנמשך ממלכות הזו. וכן על הנפש, אור המלכות, שממנו נבנה הגוף. אבל לא על רוח ונשמה, ט"ר, כי הרוח הוא ז"א הכולל חג"ת נה"י, והנשמה אור הבינה הכולל ג"ר, כי הם אינם נפגמים כלום, אלא פורחים מהגוף ומסתלקים לשורשם. ומ"מ יש הפרש מרוח לנשמה. כי רוח הוא אור ז"א, שמקיים את הנפש. וע"כ יש לו התכללות מהמלכות דמדה"ד. וע"כ אינו יכול לעלות תכף לשורשו, אלא שצריך למיתוק מחדש מבינה. אבל הנשמה, שהיא אור הג"ר, אין לה שום מגע עם מלכות הזו דמדה"ד, וע"כ אינה צריכה שום מיתוק. וע"כ בעת מיתת הגוף, היא עולה תכף לשורשה. באופן שיש ג' הבחנות ביניהם:
א. הנפש והגוף, שעליהם רובץ כוח מדה"ד, בזה שנגלה עם המיתה, המכונה קבר,
ב. הרוח, שיש לו תיקון לחזור לשורשו ע"י שמקבל מיתוק מהבינה,
ג. הנשמה, שבלי שום מיתוק היא עולה תכף לשורשה.
ושכתוב, כאשר האדם נפטר מעוה"ז, אותה הנפש לא תסור מן הקבר לעולם. קבר, כוח מדה"ד שבמלכות, שממנו מת האדם. ושם הוא נעול עד תחיית המתים. והוא רובץ בעיקר על הגוף, מלכות, ועל הנפש, שהוא אור המלכות, המקיים את הגוף. וע"כ הם בקבר.
וכתוב, כאשר הרוח יוצא מעוה"ז, ונכנס בתוך המערה של אדה"ר והאבות, הם נותנים לו שם מכתב לסימן, כי הקליפה הקשה, הקבר, אינו שולטת על הרוח, אלא שצריך מיתוק מחדש מבינה. וע"כ הוא נכנס במערת המכפלה, מקום המיתוק של ב' אותיות ה' יחדיו, שהם מלכות ובינה. ומיתוק זה מכונה בשם פנקס, שהוא איגרת מקופלת, ע"ד העובּר במעי אימו, שמקופל כפנקס, ראשו על ברכיו, שזה מורה על עליית נה"י לחג"ת ג' גו ג'.
וכשהרוח מקבל פנקס זה מאדם והאבות, סימן שנמתק בבינה די צורכו. ואז, והולך אל גן עדן, שהוא גן עדן התחתון. כי גן הוא מלכות. וכשמתוקנת להיות באורות הבינה, הנקראת עדן, נקראת המלכות גן עדן. ואז נבחן בה ב' כלליות:
א. כללות הבינה במלכות, שהוא גן עדן תחתון,
ב. כללות המלכות בבינה, שהוא גן עדן עליון.
ושם מדבר בדרך כללות מרוח ונשמה יחדיו. וכאן מדבר בפרטות. וע"כ אומר, שרק הרוח עולה לגן עדן התחתון.
וכתוב, בראש חודש ושבת, כשהיא רוצה לעלות לגן עדן העליון, הצדיקים שבגן עדן נותנים לה מכתב סימן. בראש חודש ושבת הרוח עולה לגן עדן העליון, וע"כ צריך מיתוק ב' בבינה. וכל זה אמור רק ברוח, שצריך לאלו המיתוקים בבינה. אבל הנשמה עולה למעלה מיד, כי אינה צריכה למיתוקים.
וַיֵירֶד אברם מצריימה

106

 106 וְאַבְרָהָם וְשָׂרָה הָיוּ מְתַקְּנִים טְבִילָה לְכֻלָּם, הוּא לַגְּבָרִים וְהִיא לַנָּשִׁים. מָה הַטַּעַם עָסַק אַבְרָהָם לְטַהֵר בְּנֵי אָדָם? מִשּׁוּם שֶׁהוּא טָהוֹר וְנִקְרָא טָהוֹר, שֶׁכָּתוּב (איוב יד) מִי יִתֵּן טָהוֹר מִטָּמֵא לֹא אֶחָד. טָהוֹר - זֶה אַבְרָהָם שֶׁיָּצָא מִתֶּרַח.

 106 וְאַבְרָהָם וְשָׂרָה הֲווּ מְתַקְּנֵי טְבִילָה לְכֻלְהוּ, אִיהוּ לְגַבְרֵי וְאִיהִי לְנַשֵּׁי. מַאי טַעְמָא אִעֲסַק אַבְרָהָם לְדַכָּאָה לִבְנִי נָשָׁא, בְּגִין דְּאִיהוּ טָהוֹר וְאִקְרֵי טָהוֹר. דִּכְתִיב, (איוב יד) מִי יִתֵּן טָהוֹר מִטָּמֵא לא אֶחָד. טָהוֹר דָּא אַבְרָהָם דְּנָפַק מִתֶּרַח.

ve'avraham vesarah ha'u metakkenim tevilah lechullam, hu lagevarim vehi lannashim. mah hatta'am asak avraham letaher benei adam? mishum shehu tahor venikra tahor, shekatuv (yvv yd) mi yitten tahor mittame lo echad. tahor - zeh avraham sheiatza mitterach

ve'avraham vesarah havu metakkenei tevilah lechulhu, ihu legavrei ve'ihi lenashei. ma'y ta'ma i'asak avraham ledaka'ah livni nasha, begin de'ihu tahor ve'ikrei tahor. dichtiv, (yvv yd) mi yitten tahor mittame lo echad. tahor da avraham denafak mitterach

Translations & Notes

ואברהם ושרה היו מתקנים טבילה לכל אדם, הוא לאנשים והיא לנשים. הטעם שאברהם עסק לטהר בני אדם, משום שהוא טהור ונקרא טהור, שכתוב, מי יתן טהור מטמא לא אחד, שטהור זה אברהם שיצא מתרח שטמא.
וַיֵירֶד אברם מצריימה לגור שָׁם. משום שמצרים דומה לגן ה', גן עדן, כמ"ש, כגן ה' כארץ מצרים. כי שָׁם שקול כמו ויורד נהר אחד לימין, כמ"ש, שֵׁם האחד פישון. שמטיפות שהעדן, חכמה, מְנַטֵף לגן, מלכות, נעשה נהר גדול המתחלק לד' ראשים, חו"ב תו"מ, אשר האחד המיוחד מכולם הוא פישון, חכמה, והוא הנופל בארץ מצרים. ולפיכך הייתה חוכמת מצרים יותר מכל העולם. וזהו הנהר שראה יחזקאל בנבואתו. וע"כ כתוב, כי מלאה הארץ דעה את ה'. שאותם מים מגדילים תמיד הידיעה בעולם.
ג' קווים הם: חכמה חסד נצח בימין. בינה גבורה הוד בשמאל. דעת תפארת יסוד באמצע. הרי שהחכמה היא בראש קו הימין, ולא החכמה שבקו שמאל, בינה החוזרת לחכמה, שכל הארת חכמה שבזו"ן ממנה באים, שהיא מכונה זהב. אבל נהר פישון הוא החכמה שבימין. כמ"ש, האחד פישון הוא הסובב את כל ארץ החֲוִילָה אשר שם הזהב. הרי שנהר פישון הוא החכמה שבימין, וע"כ סובב ומשפיע לארץ החֲוִילָה, בינה, אשר שם הזהב, הארת החכמה שבשמאל.
Prev Zohar
Next Zohar