62

 62 זֹהַ''ר עוֹלֶה וְיוֹרֵד. זֹהַ''ר נוֹצֵץ לְכָל עֵבֶר. זֹהַ''ר שׁוֹפֵעַ וְיוֹצֵא. זֹהַ''ר שֶׁלֹּא פוֹסֵק לְעוֹלָמִים. זֹהַ''ר שֶׁעוֹשֶׂה תוֹלָדוֹת.

 62 זהר: סליק ונחית. זהר: נציץ לכל עיבר. זהר: נגיד ונפיק. זהר: דלא פסיק לעלמין. זהר: דעביד תולדין.

zoha"r oleh veyored. zoha"r notzetz lechal ever. zoha"r shofea veyotze. zoha"r shello fosek le'olamim. zoha"r she'oseh toladot

zhr: slyk vnchyt. zhr: ntzytz lchl yvr. zhr: ngyd vnfyk. zhr: dlo fsyk l'lmyn. zhr: d'vyd tvldyn

Translations & Notes

זוהר העולה ויורד הוא פרצוף א"א. כי הארת עתיק אינה יורדת לאצילות. זוהר נוצץ לכל הבחינות. היא הנוקבא דא"א, כי א"א משפיע רק חכמה בלי חסדים, אבל הנוקבא דא"א, המלכות שלו, משפעת גם חסדים. מראש א"א, מעדן, יצאה בינה ונתלבשה בד' פרצופים: ג"ר שלה נתלבש באו"א וז"ת שלה בישסו"ת.
זוהר שאינו נפסק לעולם - הוא ב' פרצופים או"א עליונים שהזיווג שלהם תמידי. ובהיות ג"ר דבינה מתלבשת בהם ע"כ נמצאים בחסדים מכוסים מחכמה כטבע הבינה.
זוהר העושה תולדות - הוא ב' פרצופים ישראל סבא ותבונה שהארתם אינה תמידי, אמנם הם מאירים בהארת החכמה, ואין זיווג להולדת נשמות בלי אור החכמה וע"כ מעלתם גדולה.
מה הטעם, שגילוי הראשון, שנגלה הקב"ה על אברהם, פתח בלך לך? שהרי עד כאן עוד לא דיבר הקב"ה עם אברהם? מה הטעם שפתח בלך לך? אלא שרמז לו בחשבון של לך לך, שבגי' מאה, כי יוולד לו בן למאה שנים.

63

 63 זֹהַ''ר טָמִיר וְגָנוּז, הִתְנוֹצְצוּת שֶׁל כָּל הַנִּיצוֹצִים וְכָל הַדְּרָגוֹת בּוֹ. יוֹצֵא וְטָמִיר. נִסְתָּר וְגָלוּי. נִרְאֶה וְלֹא נִרְאֶה. [זֹהַ''ר] סֵפֶר זֶה מַעְיַן הַבְּאֵר, יוֹצֵא בַּיּוֹם, נִסְתָּר בַּלַּיְלָה, מִשְׁתַּעֲשֵׁעַ בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה בַּתּוֹלָדוֹת שֶׁהוֹצִיא.

 63 זהר: טמיר וגניז, נציצו דכל נציצין ודרגין, כלא ביה, נפיק וטמיר, סתים וגליא. חזי ולא חזי. ספרא דא, מבועא דבירא, נפיק ביממא, טמיר בליליא, אשתעשע בפלגות ליליא, בתולדין דאפיק.

zoha"r tamir veganuz, hitnotzetzut shel kal hannitzotzim vechal haderagot bo. yotze vetamir. nisttar vegaluy. nir'eh velo nir'eh. [zoha"r] sefer zeh ma'yan habe'er, yotze bayom, nisttar ballaylah, mishtta'ashea bachatzot hallaylah battoladot shehotzi

zhr: tmyr vgnyz, ntzytzv dchl ntzytzyn vdrgyn, chlo vyh, nfyk vtmyr, stym vgly. chzy vlo chzy. sfr d, mvv' dvyr, nfyk vymm, tmyr vlyly, sht'sh vflgvt lyly, vtvldyn d'fyk

Translations & Notes

זוהר נעלם וגנוז התנוצצות מכל התנוצצות, שהתנוצצות שלו גדול מכל התנוצצות שבעולמות וכל המדרגות בו, כי הוא כולל כל י"ב המדרגות דאצילות. והוא ב' הפרצופים זעיר ונוקביה הגדולים, ונקראים יחד בשם ז"א. יוצא ונעלם, סתום ומגולה, רואה ואינו רואה.
כשהוא יוצא ומאיר הוא נעלם, כי הארתו של ז"א נמשך מאו"א עליונים, שהם בחסדים מכוסים מחכמה, וע"כ כשיוצא ומאיר הוא בהכרח נעלם כאו"א. וכשהוא סתום ואינו מאיר אז הוא בגילוי. היינו בזמן שמקבל הארת השורוק מאמא, חכמה, אז הוא בגילוי. אמנם אין החכמה מאירה בלי חסדים וע"כ הוא סתום ואינו מאיר. אמנם לעצמו אינו מקבל חכמה להיותו בבחינת ג"ר דבינה, אלא בשביל הנוקבא הוא מקבל חכמה. וכמ"ש אור החכמה הנקרא ראייה, להשפיע לנוקבא, אבל מבחינת עצמו תמיד בחסדים מכוסים.
ספר זה, הגבול שבפרצוף זה, ספר פירושו גבול, הוא המקור של הבור, הנוקבא דז"א. גבול זה המסך המתוקן בכלי מלכות שעליו נעשה הזיווג דהכאה. פני אדם מחזה ולמעלה דזו"ן. ע"כ יש שם מקום זיווג, ולא מחזה ולמטה. ומחזה ולמעלה דזו"ן נקרא זו"ן הגדולים, ונקרא ז"א בלבד. ומחזה ולמטה דזו"ן נקראים זו"ן הקטנים, ונקרא פרצוף נוקבא לבד. המסך שבפרצוף פני אדם הוא המקור אל הבור, הנוקבא, כי היא מקבלת רק מהארת הזיווג שבמסך הזה. יוצא להאיר רק ביום ונעלם בלילה, אינו מאיר אז, ומשתעשע בחצות לילה עם נשמות הצדיקים בגן עדן שהם תולדותיו שהוציא.
כל מה שעושה הקב"ה בארץ, הכל הוא בסוד החכמה. משום שאברהם עוד לא היה דבוק אז בהקב"ה כראוי, אמר לו, לך לך. וזהו רומז לאותו המקום, שהיה צריך להתקרב להקב"ה. והוא מדרגה ראשונה לבוא להקב"ה, משום זה כתוב, לך לך.

64

 64 זֹהַ''ר שֶׁזּוֹהֵר וּמֵאֵיר לַכֹּל, הַכְּלָל שֶׁל הַתּוֹרָה, וְזֶהוּ שֶׁנִּרְאֶה, וְכָל הַגְּוָנִים נִסְתָּרִים בּוֹ וְנִקְרָא בַּשֵּׁם שֶׁל אדנ''י. שְׁלֹשָׁה גְוָנִים נִרְאִים לְמַטָּה מֵאֵלּוּ שְׁלֹשֶׁת הַגְּוָנִים שֶׁלְּמַעְלָה. מֵאֵלּוּ הָעֶלְיוֹנִים הַכֹּל נִמְשָׁךְ [לְגַבֵּי זֹהַר] [אוֹתָם הָעֶלְיוֹנִים. זֹהַר] שֶׁלֹּא נִרְאֶה, וְנוֹצֵץ בִּשְׁנֵים עָשָׂר נִצְנוּצִים וּזְהָרִים שֶׁנּוֹצְצִים מִמֶּנּוּ. שְׁלֹשָׁה עָשָׂר הֵם בְּסוֹד הַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ וְגוֹ', הַסּוֹד שֶׁל אֵין סוֹף נִקְרָא יהו''ה.

 64 זהר: דזהיר ואנהיר לכלא, כללא דאורייתא, ודא איהו דאתחזי, וכל גוונין סתימין ביה, ואתקרי בשמא דאדני. תלת גוונין אתחזי לתתא, מהאי, תלת גוונין לעילא, מאלין עלאין אתמשך כלא דלא אתחזי. ונציץ בתריסר נציצין וזהירין דנציצין מניה. תליסר אינון, ברזא דשמא קדישא, וגו רזא דאין סוף, הוי''ה אקרי.

zoha"r shezzoher ume'eir lakol, hakelal shel hattorah, vezehu shennir'eh, vechal hagevanim nisttarim bo venikra bashem shel dn"y. sheloshah gevanim nir'im lemattah me'ellu sheloshet hagevanim shellema'lah. me'ellu ha'elyonim hakol nimshach [legabei zohar] [otam ha'elyonim. zohar] shello nir'eh, venotzetz bishneim asar nitznutzim uzeharim shennotzetzim mimmennu. sheloshah asar hem besod hashem hakkadosh vego', hassod shel ein sof nikra yhv"h

zhr: dzhyr v'nhyr lchlo, chllo d'vryyt, vd yhv d'tchzy, vchl gvvnyn stymyn vyh, v'tkry vshm d'dny. tlt gvvnyn tchzy ltt, mh'y, tlt gvvnyn l'ylo, m'lyn lo'yn tmshch chlo dlo tchzy. vntzytz vtrysr ntzytzyn vzhyryn dntzytzyn mnyh. tlysr ynvn, vrz dshm kdysh, vgv rz d'yn svf, hvy"h kry

Translations & Notes

זוהר המזהיר ומאיר לכל את כלל כל התורה, חכמה. שמקבל חכמה, וכל הגוונים חו"ב תו"מ נסתמים בו. כי הוא פרצוף נוקבא הכוללת ב' פרצופים שמחזה ולמטה הנקראים זו"ן הקטנים. ונודע שאין החכמה מקובלת באצילות, אלא בהנוקבא והיא נקראת בשם אדנ"י. ג' גוונים, נה"י, נראים למטה ממנה, וג' גוונים למעלה, חג"ת. כשהיא עולה למעלה מחזה לזיווג עם ז"א, נעשית אז רביעי לאבות, ונבחן שחג"ת דז"א הם למעלה ונה"י דז"א הם למטה ממנה. ורק ג' שלמטה ממנה נגלים ונראים בהארת חכמה ולא חג"ת שלמעלה ממנה.
מאלו ג' העליונים, חג"ת, נמשך הכל, כי אפילו הארת החכמה שבג' תתאין, נה"י, נמשכת מחג"ת, עם כל זה אינם נראים, כי לעצמם אינם מקבלים חכמה. והוא מתנוצץ בי"ב התנוצציות ואורות שנוצצים ממנו. שמקבלת מז"א כל מדרגות י"ב הפרצופים שז"א כולל אותם. והם י"ג בסוד האחד הכולל אותם בשם הויה, ותוך א"ס, שהם י"ב מדרגות באצילות ועם הכולל אותם א"ס הם י"ג. כן בי"ב מדרגות שבנוקבא הם י"ג עם שם קדוש דז"א הכולל אותם, שא"ס המלובש בו. הכולל אותם נקרא בשם הויה, וי"ב המדרגות שבנוקבא נקרא בשם אדנ"י.
במדרגה הזו לא יכול אברהם להיאחז, מטרם שיכנס לא"י, כי שם מקבלים מדרגה הזו. כעין זה כתוב, וישאל דוד בה'. וכי מאחר ששאול מת, ודוד היה ראוי לקבל המלכות, למה לא קיבל מיד את המלכות על ישראל, אלא שנצרך למלוך מקודם שבע שנים בחברון?