407 כֵּיוָן שֶׁרָאָה מֹשֶׁה אֶת הָעֵגֶל, פָּרְחוּ הָאוֹתִיּוֹת, וְכֻלָּם עָלוּ לְמַעְלָה. אָז צָוְחָה הַתּוֹרָה וְאָמְרָה, אֲנִי מְלֵאָה הָלַכְתִּי, מִכַּמָּה טוֹבוֹת לְיִשְׂרָאֵל, וְעַכְשָׁו חָזַרְתִּי רֵיקָם לְחִנָּם, שֶׁלֹּא מוֹעִילָה לָהֶם. אָז צָוְחוּ הָעֶלְיוֹנִים, וְאָמְרוּ, (הושע ז) אוֹי לָהֶם כִּי נָדְדוּ מִמֶּנִּי. אוֹי לָהֶם שֶׁלֹּא עָמְדוּ בָּאֱמוּנָה שֶׁל רִבּוֹנָם.

 408 רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרַאי לְטַעֲמוֹ. שֶׁאָמַר רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרַאי, הַנֶּפֶשׁ וְהַגּוּף הֵם שֻׁתָּפִים יַחַד, וְהוֹלְכִים מִזֶּה הָעוֹלָם בְּיַחַד. עַד בּוֹאָנָה בֵּית לָחֶם. וְלָמָּה נִקְרֵאת כָּךְ? אֶלָּא בֵּית הַדִּין וְקִטְרוּג שֶׁל הַדִּין וּקְרָב יֵשׁ שָׁם. אָז כָּתוּב וַתֵּהֹם כָּל הָעִיר עֲלֵיהֶן. כָּל שְׁאָר הַמֵּתִים מַרְעִישִׁים עֲלֵיהֶם, לְקוֹל הַקְּרָב שֶׁל הַדִּין.

 409 שֶׁשָּׁנִינוּ, אוֹתוֹ מַלְאָךְ הַמְמֻנֶּה עַל בֵּית הַקְּבָרוֹת, נִכְנָס לַקֶּבֶר בְּשָׁעָה שֶׁנִּקְבָּר, עוֹמֵד עָלָיו וּמַבִּיט וְאוֹמֵר: אוֹי לוֹ לִפְלוֹנִי זֶה! אוֹי לָעֵינַיִם שֶׁנֶּהֱנוּ מֵהָעוֹלָם הַזֶּה בַּעֲבֵרָה! אוֹי לָהֶם לַיָּדַיִם וְלָרַגְלַיִם שֶׁהָלְכוּ בְּהַבְלֵי הָעוֹלָם.